מתבונן בפטיש שבידי. מתכווץ למשמע החבטה הצורמת המנפצת עוגייה לפירורים נמלטים.
עורך החשוף מצטמרר באוויר החדר החמים. שוכב על בטנך, פניך בכרית, עוצם את עיניך.
עשרה גרגרים זעירים, אחד על כל צד אחורי של אצבעות רגליך. מגרים כחספוס נייר זכוכית.
מרטיבה את כרית אצבעך בלשוני החמה. עולה וממשיכה את התנועה עם הפירור הדבק בה.
המתיקות פושה ברגלך אט אט, נמס ונעלם. אינך מניע שריר לבל ייפלו, תשעה עוד לפניך.
חלקיקים קטנים מפלסים דרכם על עכוזך תחת כפות ידי המעסות אותם סביב סביב ופנימה.
מפרידה בין ההרים הצמודים. מניחה להם לגלוש לתחתית העמק הצר ולהתקבץ כתלולית.
מעבירה קצה ציפורני לאורך החריץ. גוררת במשעולך הלוך ושוב. זה כל מה שאתה מרגיש.
נעצרת בקצה הפתח. מחדירה פירור ומחפשת אחריו בלשוני. הפירור הבא מוטמן עמוק יותר.
חורך מתכווץ בעונג על ליקוקי. הודפת דפנותיך וחודרת. שולה ממעמקיך ומטריפה חושיך.
הופכת אותך על גבך. מביט בי בעיניים שקטות ומצועפות. נשימותיך רכות ושפתיך רפות.
גביש בצק אפוי מפריד בין בסיס הזין שלך לאצבעי. מגלגלת אותו מעלה, נוקשה, תובעני.
איברך מתיישר לפי הקו שלו. עושה את המסלול פעם ועוד פעם עד שהנתיב בטוח ומתוח.
שמה על החור פירור קטן. כדי שיישאר עד שאמצוץ משם על העמוד להיות באיזון מושלם.
מצליח. מגיע לך פרס, פירור נוסף. שוב מצליח. לבסוף אינך מצליח לעצור את השטף עוד.
[מעשה שיהיה]
