לפני 8 שנים. 5 בפברואר 2016 בשעה 13:13
אוהבת אותו
מלא. מרחף בקצות אצבעותיה
הקטנות. מעלה חיוך על שפתיה וסומק
מתוק בלחייה. אוהבת אותו ריק. מלטפת
זיכרון הרוך. מחבקת חסרונו. שומרת
באגרופה תמיד איתה. לבסוף
מבינה. לעולם לא יהיה.
מעולם לא היה.
פותחת
את
כ
פ
ה
ו
ה
י
א
ר
י
ק
ה