כאשר אני נשאלת מהם הגבולות שלי הראשון אותו אומרת הוא לא לפגוע באחרים, לגבי מציינת בשני. זה אולי
נשמע פשוט אך כה חשוב, לא לפגוע באחרים. כללי ועד מאד פרטני. לא מדובר פה רק בדרמות למתקדמים.
נכנס למקומות שעלולים להיראות שוליים, כמו הימנעות מפעילות פומבית ברחוב אליה נחשפים מי שאינם מעוניינים.
אקח דוגמה דמיונית קיצונית. נניח יש בחירות ובעיני כדי להיטיב עם החברה הישראלית עלי להצביע למפלגה מסוימת.
אדוני מודיע לי שלדעתו היותר נחשבת מוטב שאשים בקלפי פתק שונה. אין בפיו הסבר ענייני אלא יצירת מניפולציה
על מה שאני. טענה שעם הפעולה הזו הקטנה אהיה השפחה האישית שמוותרת בשבילו על עצמה, שלו הנכונה.
מה זה בסך הכל דורש ממני, להרים חצי גרם דקיק מאחורי הפרגוד בלי שאף אחד רואה את זה חוץ ממצפוני.
איני צריכה ללקק עדר זאבים, רק קצה מעטפה בתוכה דף קטן עם אותיות שונות. אחרי זה אדוני יהיה גאה בי.
יספר איך שברתי למענו גבול ערכי. וויתרתי על רצוני והפכתי לחלק מרצונו. נכבלתי מבפנים. הוא אוהב אותי.
הייתי שוכבת עם אחרים על הגדר בשבילו. איני מתקרבת לגדר הזו. אפילו אם מעברה השני ממתינה הגינה
האינטימית ביותר שלו. בזכות האהבה אני שמה לפני את זולתי. זה מה שמאפשר לי לכרוע כשפחה לאדוני.
מי שדורש לפגוע באחרים פועל נגד האהבה שבי ובאותו אקט עצמו מנפץ לרסיסים את בסיס יסוד סמכותו.
