השולט מאדים התייחס השבוע בתגובות בבלוגי לסוגיית ראיית השפחה את אדונה כאלוהים. מסכימה
עם כבודו בכל לבי שאין לעשות כן. יש להבין שכולנו חלק משלם רחב יותר. הביטוי המקסימלי בו אי-פעם
השתמשתי בהקשר זה כלפי שולט היה – הדבר הכי קרוב שאני מכירה לאלוהים. הכי קרוב כן, אלוהים לא.
חז"ל מלמדים יותר מזה. גם אם נראה לנו שאנו עומדים מול אלוהים בכבודו ובעצמו, אל לנו לוותר על עצמנו.
מחובתנו לשים לכל דבר גבולות לפי מיטב הבנתנו, אפילו לו. יתכן שזה מתוך הבנה שאם אנו חלק מאלוהים
גם ההגבלה הזו בעודה באה בכוונה טובה, היא חלק רצוי ממנו. ביטאו זאת במישנה בה ביססו את סמכותם.
זו אחת המישניות המצוטטות והלא מצוטטות ביותר. מדוע? מזכירים ממנה את רצף המסורה ממתן התורה
מאלוהים בסיני ועד מסירתה לחז"ל. מה שבדרך כלל משמיטים הוא המשכה של אותה מישנה המסתיימת
במילים "ועשו סייג לתורה". אפילו התורה שמאמינים שניתנה מאלוהים, מתפקידנו להגביל אותה כראות עינינו.
מישנה אבות א' א':
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
והן אמרו שלושה דברים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה".
שבת שלום
