לפני 8 שנים. 22 במרץ 2016 בשעה 19:19
בראש
ובראשונה
הכאב נמזג לתוך
הכוסית של האינסטינקט
הפועלת רק בתגובה ספונטנית
משם ממשיך הכאב בדרכו לכוסיות
ההכרה המודעת אליהן מתחילה לחלחל
ההבנה שמשהו אינו מתרחש כפי שאנו רוצים
בדפנות הדקיקים של התיקוות נוצרת רעידה עדינה
הכאב אינו מפסיק וזורם לכוסיות הרגש השקופות ממלא
אותן בנוזל האבל הכהה ואוטם בקהות חושים מכונסת ועצובה
כעת הוא עובר לישורת הכוסיות הגופנית ומביא לכבדות חולשה ורפיון
מעמיס עליהן יותר ויותר עד שהדמעות פורצות ואת המגדל הפנימי מנקזות