מקובל שנשלטת אינה קוראת לאדונה בשמו אלא בכינוי כמו אדוני.
יש אומרים שלאלוהים יש שם יסודי שפעם ידעו אותו ונעלם מאתנו.
מבין מגוון השמות או הכינויים בהם מציינים אותו היום כמו אל וכדומה,
יהוה נקרא השם המפורש. במקרים רבים אומרים אֲדֹנָי ונמנעים מהגייתו.
אין כותבים או מוחקים, במחשב ההלכה מתירה. נקרא השם, כה קדוש.
מאמינים שאי ביטוי ישיר של שם האל מביע אליו כבוד והכנעה מיוחדים.
הבעיה התחילה כאשר עם השנים היחס לשמות הביא למנהג שמעוותם.
אל הוא קל, יה קה, אלוהים אלוקים. כדי לשנות מוסיפים גרש ומקף
ולא רק בשם י-ה-ו-ה. יש מי שמקפידים בכל צירוף אותיות דומה, בעי'ה.
עוד קצת מזה והנה יקוק במקום יהוה. האם זה מביע כבוד או להיפך?
המצדדים בשינויים אומרים שאין קוראים למלך בשמו כשמדברים איתו.
ובכן תראו לי מלך אחד שאינו מקפיד על איות והגייה נכונים של שמו.
צירוף תואר כבוד כמו המלך, עו"ד, פרופ', חיצוני לשם הנשאר כפי שהוא.
שם מבטא מהות. הבעת אדנות כלפי המשמעות צריכה להפנימו כהווייתו.
כמאמר הבדיחה אם שם האדון שלי הוא אליהו הישמח להיות קליקהו?
במקום להסתיר ולהסיר מוטב להחזיר את עטרת האדון ללשונה.
משנה ברכות ט' ה':
"והתקינו, שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר (רות ב' ד')
וְהִנֵּה בֹּעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהוָה".
שבת שלום
