אוהבת

אילו הייתי צריכה לבחור כמה סרטים שאהבתי ושהשפיעו עלי במיוחד, הדילמה הייתה קשה.
אם רק אחד, בירדי. עשרות שנים חלפו מאז צפיתי בו פעמיים לבדי באולם האפלולי.
פה ושם מהדהד בי גם כעת. התוודעתי אליו כנערה המתמחה בריחוף פונקציונאלי.
הדיאלוג בין הלוחם עם שתי הרגליים על הקרקע לחברו שהופך לציפור בדרכו, בגרוני דיבר.
בירדי מלווה אותי בחיים, ביכולת להתחבר למציאות ולהתבונן בה באופן ריאלי מצד אחד
ולהתנתק ממנה, לראותה מזוויות חולמניות מצד שני. מסובך לראותו על המסך הקטן.
הוא צר מלהכיל את חוויית התעופה של הצופה עם תנועת המצלמה. חבל שרק הסאונד כאן.
ותודה לפיטר גבריאל שהפסקול המהפנט שלו לוקח אותי לשם, למעוף הפנימי של בירדי.