פסח מאחורינו ויש צעצועים שאני מקווה שיעברו מהעולם. בובות עשרת המכות.
יצירות לבד ופלסטיק מתוקות. מוכנות מראש או שהקטנים משתתפים בעיצובן.
מה הם לומדים? שכיף לצהול מהמחשבה שהמון אנשים צמאו למים וקיבלו דם.
לחייך ממוות בייסורים של סוסים, חמורים, גמלים, בקר וגם גדיים פועים ורכים.
והשוס, להתלהב שילדים כמוהם ותינוקות כאחיהם לא מתעוררים יותר בבוקר.
יש טיעונים כביכול מצדיקים. פרעה התחיל קודם והשליך ליאור תינוקות יהודים.
ניתנה לו התרעה מראש. לכן הוא החליט במו עצמו מהן המכות שתספוג ארצו.
זו מלחמה, גם חפים מפשע סובלים. באמת? יש משהו שמצדיק טבח תינוקות?
הטיעון היחיד שראוי להעלותו הוא שמדובר בתקופה עם קוד מוסרי שונה מהיום.
אלפי שנים לפני התפתחות זכויות הילד והאדם. יש ללמד שהנכון אז פסול כעת.
ההזדהות הרגשית המושגת באמצעות הבובות שובות הלב עושה דבר הפוך.
ילדים אינם היסטוריונים. בהתעסקות בצעצוע המשעשע ומבחינתם התמים
מפנימים שכל הדברים האיומים האלה משמחים, מובעים בידם כמשחק ילדים.
חז"ל הסתייגו מהזיקוקים הצובעים באורות ססגוניים את השמיים השחורים.
חקקו בשם האל את האמירה "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?".
המכות היחידות החביבות עלי הן אלה הבאות באמפתיה, מתוך אהבה לזולת.
מכת הצעצועים הזו מוטב שתיפסק. כאשר שוברים את הכלים לא משחקים.
דוגמיות מהמגוון הרחב. הקלקה על התמונות מובילה למקורות הצילומים.
