אוהבת

אינו גוף ואינו דמות הגוף. מעבר לנתפס, אולי כי אין מה? פניו לא יראו, כי אין מי?

פעם זה היה יותר פשוט. אנשים חשבו שהם סחבקים של אלוהים והיו להם הוכחות.

למשל ביציאת מצרים "ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן", זאת האמת בעיניהם.

מה ראו? יתכן שרעידת אדמה. בהעדר הסבר גיאולוגי נשמע רק הפירוש התיאולוגי.

ככל שהבנת האדם התקדמה כך יצא אלוהים ממרכז התמונה בממד הציבורי הנגלה.

איך אפשר להפנים בעולם מפוכח? יש המסתמכים על מה שנטען שרבים בעבר ראו.

החוששים שאם קיים יענישם לוקחים הימור, מקבלים מרות בעולם הזה בשביל הבא.

ההולכים אחרי אחרים סבורים שיש מי שיותר מקורבים ואת דעתם אודותיו מקבלים.

בסופו של יום מה שנשאר לנו הוא אנו בעיני עצמנו. אם יש אלוהים הוא משתקף בנו.

מה שאנו מצליחים לספוג בגופנו ובנפשנו הוא חלק מהכול וגם הכלשהו שמגיע אלינו.

שבת שלום