אוהבת

בגן האבן יש תעלה יבשה

מנורות קטנות מכוסות אבק

מקום שיד אדם עיצבה ועזבה

קרוב לרחוב ורחוק מעין

כדי לעלות במדרגות צריך

לרדת משולי המדרכה

להיפרד מזרם ההלוך ושוב

הנמצאים בחניון התחתון

אם ירימו ראשם יוכלו לזכור

שאחרי התקרה יש רצפה

ממנה רואים את השמיים

מי שחלונם משקיף מהמלון

נאטמים במיזוג בחדר

מחמיצים את גן האבן

אור שקיעה קסום

פנס נדלק עם הכוכבים

צלנו משחק בחושך

פסיעותינו הרכות נשמעות

חלק קדמי וגבוה פונה לנוף

מעגל שלווה מזמין לשבת

בו נאחזים ואליו מטפסים

סוף סוף אנחנו מול החוף

אי של שקט בים של אנשים

הרוח הפנימית לכל כיוון נושבת

אדווה של אהבה לוטפת

המיית הלב גואה מתוך השפל

גלי המחשבה נודדים

והמבט חוצה את קו האופק