בשבוע שעבר שוחחנו על משמעות היחסים ההומוסקסואליים במקרא. ספייס היקרה הזכירה בתגובתה
את עמדת ההלכה ליחסים הלסביים. לגביהם היא הרבה יותר מקלה. למעשה עברה גם תמורות,
כמופיע במקורות. בתורה אין כלל התייחסות לנושא. לא אזכור, לא היתר ולא איסור, אפילו לא סיפור.
התייחסות שלילית ראשונה מופיעה בגמרא. הפעולה זוכה לשם הלבבי פריצות אך יותר ברמת ההסתייגות,
עדיין אין איסור. רק שנים רבות אחר-כך נקבע להלכה שיחסים לסביים אסורים. העונש הינו מכת מרדות.
זה אומר שההצלפות אינן בשוט אלא במקל. בנוסף עונש מסוג זה מבהיר שהאיסור מדרבנן, לא מהתורה.
הסבר מקובל להעדר ציון הלסביות בתורה הוא מעמדה הנמוך של האישה. היחסים המיניים בין נשים פשוט
אינם מספיק חשובים כדי לבזבז עליהם מילים. לא נולדים מהם ילדים ולא בטוח שזו נחשבת בכלל ביאה.
אין להם השפעה בקביעת הירושות והנחלות. אם כך היה עליהם להיות מותרים עד עצם היום הזה.
בדרך-כלל רגילים לומר שפעם היחס לנשים היה מדכא ברוח התקופה העתיקה באותה סביבה והתקדם
עם הזמן. פה נראה שהמצב הפוך. קודם לנשים היה מותר לקיים מגעים ועם הזמן זה נאסר. מדוע?
בעיני התשובה קשורה להתפתחויות חברתיות ותרבותיות. איני היסטוריונית, לא חקרתי, כותבת מחשבות.
בתקופת המקרא הנישואים היו פוליגמיים. גבר אחד יכל לשאת נשים רבות ולהוסיף פילגשים ושפחות,
כהנה וכהנה. תארו לכם מה עלול לקרות אם מותר לכולן לקיים יחסים רק עם הגבר האחד כדי לספק אותן.
כמה מתח מצטבר במשפחה. ההלכה היהודית נקבעת על-ידי גברים. מה כדאי להם, לאסור או להרשות?
יתכן שמגעים מיניים בין נשים רווחו כאשר חיו באותו משק-בית בבעלותו, תרתי משמע, של גבר יחיד.
גם אם הטרוסקסואליות מוצהרות לא נהנו, לפחות הבי-סקסואליות והלסביות היו יותר מסופקות.
אולי הגישה הנינוחה חשפה ללסביות יותר נשים. המקובל במשפחות הגדולות והעשירות מותר לדלת העם.
כפי שחז"ל מציינים המגע המיני הלסבי, מה שנקרא נשים מסוללות, נחשב נחות מההטרוסקסואלי, בשפתם
מכחול בשפופרת. זאת יותר ברמה ההצהרתית, כמעט לא היה ביטוי מעשי. עם הזמן והתמורות החברתיות
בעולם הנישואים הפוליגמיים הפכו ליותר ויותר נדירים. אט אט התחלפו במונוגמיים, אישה אחת לגבר אחד.
כאשר גבר אחד נשוי לאישה אחת, אם היא מקיימת מגעים עם אישה נוספת ובהכרח מחוץ למשפחה זה יותר
מאיים עליו. יש לו רק אישה אחת לסיפוקו. האינטרס שלו הוא שתחשוק רק בו. אומנם הבגידה לא מביאה לילודה.
הפגיעה נחשבת נמוכה יותר מניאוף עם גבר. לכן מצד אחד האיסור מתהווה ומצד שני העונש פחות חריף.
רמב"ם משנה תורה איסורי ביאה כ"א ט':
"ולא תיאסר אישה על בעלה בזה שאין כאן זנות. וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור.
ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן".
שבת שלום
