מי לא שומע, מי לא יודע "שקר החן והבל היופי אישה יראת יהוה היא תתהלל".
מה שחשוב אינו היופי החיצוני אלא הפנימי. כרגיל נתמקד במה ששוכחים.
הקונטקסט בו מופיע הציטוט הינו השיר על אשת החיל המשועבדת יום וליל.
אומרים שנכתב על-ידי שלמה המלך, ההוא שהתלבט מדי יום בין אלף נשים.
מיוחס לו גם שיר השירים על היפהפייה האולטימטיבית והבלתי-אפשרית.
אחרי שתתבגר ותדהה מרוב עמל ינחם אותה ששקר החן ויתנחם באחרת.
אוי תפסיקי, יגידו לי. זוכרת מה שרים בדרך לחופה? "כלה נאה וחסודה".
זהו בדיוק, קודם נאה ואחר-כך חסודה. בואו נשים לב לסדרי העדיפויות.
מניסיוני גם בחברה הדתית כמה מפתיע, החתיכות מתחתנות ראשונות.
יותר מזה, בשידוכים הקיצוניים בהם לא ניתן להכיר באופן אישי ועמוק
את בני הזוג עד ליל הכלולות, עולה מרכזיותו של היופי החיצוני פשוט
מכיוון שבחשיפה המוגבלת היופי הוא נתון בטוח אליו ניתן להתייחס.
לא מספיק משכנע? זה אצל פשוטי העם וגדולי הדור מתעלים על כך?
לא חוכמה להביא את שלמה כי כתוב שמצפים שמלך לא ירבה נשים?
בסדר, זורמת. בואו ניזכר. שרה, אחת מהשורה או פצצה בדורה?
רחל? אסתר? רות? הצדיקות שאפות ומאד עקרוני שנדע על כך.
והגברים, שאול גבוה משכמו ומעלה, דוד אדמוני עם יפה עיניים...
היופי נתפס כמרכיב בקדושה. כאשר מספרת על כנסיה מרהיבה
מזדרזים לבשר לי "אבל בית המקדש היה יותר יפה". מעניין למה.
תהילים נ' ב':
"מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ".
שבת שלום
