רבי ירמיה ישב עם חכמים בסוגיית גוזל שנמצא לבד בשדה.
לדעתם אם היה קרוב עד חמישים אמה לשובך יושב לבעליו.
אחרת המוצא זוכה, כי הגוזלים מגיעים רק עד המרחק הזה.
שאל אותם מה אם רגלו האחת של הגוזל מצד אחד של קו
חמישים האמה, ורגלו השנייה מעבר לו? לקחת או להחזיר?
גירשו אותו מבית המדרש. ואל יהא הדבר קל בעינינו, הצעד
חמור. רבי אליעזר שנודה בהזדמנות אחרת אמר על מוקיעיו
"תמהני אם ימותו מיתת עצמם". בהם רבי יהושע ורבי עקיבא
מעשרת הרוגי מלכות. לפי האגדה יש קשר בין הנידוי למותם.
אף על פי כן סילוק רבי ירמיה התקבל בפשטות, מאיזו סיבה?
רבי ירמיה אמר לחכמים, רבותי, אין לכם אפשרות לקבוע גבול.
וכי לכל הגוזלים יש את אותו כוח? אי-אפשר לבדוק את כולם.
כל גבול שמציבים יכול לגרום לעוול מציאותי בחלק מהמקרים.
החוק מתייחס למה שבגדר הסביר, זה לא בהכרח אבסולוטי.
שאלתו קוראת תיגר על עצם האפשרות ליצור כללים לאחרים.
כך שמט רבי ירמיה את הקרקע עליה עמד בית המדרש כולו.
מי שסבור שאין מקום לאף חוק, אין לו מקום בין פוסקי החוק.
מחיר עולם בלי גבולות הוא העדר של סדר ומשמעות ערכית.
לא תמיד מי שקובע לנו צודק. תמיד צודק שיש מי שקובע לנו.
תלמוד ירושלמי נזיקין בבא בתרא ב' כ"ג ב':
"תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש
מיניה בדליכא אי הכי אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא ודאי מההוא נפל
הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המדדה אין מדדה יותר מנ' בעי ר' ירמיה
רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא".
שבת שלום
