הכל התחיל לפני 4 חודשים ביום ההולדת שלי..
אקדים ואומר שיש לי וותק של קצת יותר משנה במקום העבודה שלי.
בכל אופן, כשעוד הייתי חדשה בעבודה נשאלתי פעמיים אם אני
רוצה להשתתף בקניית מתנה עבור 2 קולגות והסכמתי, למרות שבקושי
הכרתי אותן.. בכל זאת עבדנו באותו חלל עבודה.
לפני 4 חודשים, כמה ימים לפני יום ההולדת שלי, דאגו להזכיר לי
שיום ההולדת שלי קרב ובא (וכל זה במעין התרגשות כי זה יום
הולדת 30) ושכמובן לא אשכח עוגה.
בקיצור, ביום ההולדת שלי הגעתי עם עוגה והכל היה נחמד ולבסוף
חזרתי הבייתה בידיים ריקות - אף אחת לא חשבה לקנות לי מתנה!!
עכשיו, באמת לא מזיזה לי המתנה אבל באמת??
אף אחת לא חשבה על לקנות??
אני עד כדי כך חסרת חשיבות??
בסוף די הדחקתי את זה והמשכתי הלאה אבל אתמול הכל צף שוב
כשחברה לעבודה שלחה מייל שבו היא אומרת שהיא אוספת כסף למתנה
עבור מישהי ואותה בעלת שמחה היא מישהי שכבר השתתפתי בקניית
מתנה עבורה קצת אחרי שהתחלתי לעבוד שם.
בכל אופן, זה אולי ישמע קטנוני, אבל ממש התעצבנתי והחלטתי שאני
לא מגיבה למייל ועל ידי כך אני בעצם מבהירה שאין בכוונתי להשתתף
בקניית המתנה אבל כמה שעות לאחר מכן פתאום אותה אחת ששלחה
את המייל לא הסתפקה במייל, דחקה אותי לקיר ושאלה אותי ככה
פתאום אם אני מעוניינת להשתתף ולא הייתי מסוגלת לומר "לא" (כי אני
טיפשה וגם כי אני לא מסוגלת לפגוע) אז בשביל להתחמק אמרתי שאין
עליי כסף ובמקום שהיא תניח לי היא הוסיפה ואמרה שמישהי יכולה לשלם עליי
ואז מקסימום אחזיר לה בשבוע הבא.. בשלב הזה לא היה לי שום מוצא אז
אמרתי לה שאשתתף אבל בתוך תוכי זעמתי על כל הבנות ויותר מכל על עצמי!
הרגשתי כל כך פגועה, מושפלת וחסרת חשיבות אתמול ואני עד עכשיו לא מסוגלת
להתנער מהתחושות האלו....
מה גם שאני ממש לא יודעת מה לעשות עם כל עניין המתנה..
לא יודעת איך לצאת מזה... אם בכלל אפשר...
האם לצאת מגעילה ולומר שאני לא משתתפת??
האם להתעלות על עצמי וכן להשתתף??
מה אתם הייתם עושים??
