אני בעיר הזרה הזאת
עיר שבעה ומנומסת
ביום שטיחים רכים עבים
דלתות זכוכית נפתחות לקראתי חרישית
הבחורים כאן יפים, מכופתרים. הם מחייכים
היקום נוטה לי חסד בשובל של מחזרים
כשהחשכה יורדת הסצנה משתנה
דלתות שחורות נפתחות לעולם דקדנטי
גברים על עקבים בלטקס שחור ואיפור גרוטסקי
אנחנו בתהליך של אבולוציה מואצת
בחורות בהירות במחוכים לוחצי שדיים
הן עושות לי עיניים
מתי הפכתי להיות כזאת מפתה
המוסיקה מונוטונית מערפלת
הציידת מתעוררת. נדרכת
לא מתאמצת. אני מיומנת
חושפת את מרכולתי
מעפעפת קלות ריסים
כמו אלילת מין ארוכה זהובה
מושכת אותן אלי תוך תנועה
צובטת פטמות
רוכנת לנשק שפתיים מלאות
הולכת לאחורי הדקדנס
האיילה עוקבת אחרי
אני מפשקת רגליים על ספת קטיפה שחורה
היא מתנפלת עלי בלי נשימה
אני שומעת את עצמי נאנקת בקול משום מה
יצורי הלילה מתקהלים מסביבנו ולאכפת לי
היא אוכלת לי את הכוס בהתלהבות הזאת
שמפליאה אותי כל פעם מחדש
דוחפת לתוכי את הטלפיים שלה
עיניים שטופות תאווה מבריקות עלינו מתוך החשכה
בפעם שעברה שחוללו בי מעשים לעיני קהל
אתה היית שם מולי, יושב בגבריות נינוחה
המבט שלך לא זז ממני
מאשר. מאפשר.
עדיין עובר בי רעד כשאני נזכרת איך שמרת עלי מכל רע
איך כל מה שרציתי התרכז רק בך
שתהיה מרוצה
שתהיה גאה בי
שתחשוב שאני טובה
שניה לפני שאני גומרת אני יודעת שזאת תהיה חרא אורגזמה
עם טעם חמוץ של אכזבה
כזאת שנגמרת בבכי חסר שליטה
אני כבר לא מאמינה שניתן יהיה להשביע את הריק
את החור שאוכל אותי מבפנים
האיילה נבהלת
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליך
הנה. אני עדיין מדברת אליך
רבאק. שחררי כבר, ילדה
היא מלקקת לי את הדמעות
מלוח לה והיא עושה לי פרצופים
הגל הרע עובר
שתינו חצי עירומות על ספת קטיפה שחורה
הקהל מתפזר אט אט
קווצת שיער זהוב ורך נלכדת לי בכף היד
באלי להכאיב לה ואני מושכת. חזק
שוב היא מתנפלת עלי. מלקקת לי את השד
עכשיו טוב
