אני לא רוצה לחזור למה שהיה
לא מתגעגעת במיוחד לדקירות הקנאה
לא רוצה שכל קיומי יהיה תלוי בשביעות רצונך
שהשמש שלי תזרח ותשקע בהבל הפה שלך
רוב הזמן אפילו לא בא לי שתכעס עלי
למרות שזה עשה לי פיק ברכיים
ולא רוצה שתעניש אותי
אפילו שאחכ היו לי לבבות בעיניים
אבל לפעמים
כשאני במכונית שלי לבד
עוברת ליד מקומות מוכרים
יש כאלה מלא, איפה שלא אזרוק אבן
פתאום אני רוצה כל כך נורא
עד שזה ממש כואב
שתפתח את הדלת ותיכנס בתנופה
כמו שהיית פעם
עם ג׳ינס וטישרט שחורה, זורק את התיק מאחור ונדחס מלוא אורכך לתוך המושב שלידי ומשתלט מיד על כל המרחב
על הפלייליסט
על המזגן
על הדעות שלי
על הגוף שלי
על הביטחון העצמי שלי
על דפיקות הלב שלי
הכל שלך
אני מתמסרת לגמרי. אושר אינסופי
או עם בגדי ספורט, סקסי אז הל, והריח שלך, תמיד טוב, אפילו אחרי שעתיים של פעילות גופנית מאומצת בקיץ, מתפשט לי בכל הגוף ומשתק לי את כל היכולות שנשבעת שיש לי כשאני לא לידך ומערפל לי את כח הרצון והתודעה
או עם מדים בצבע זית. עייף ומאובק.
כן. אפילו זה קרה, מאי שם עד כאן
אני מדמיינת הכל לפרטי פרטים ורוצה ממש ממש חזק נורא שתופיע
נראה לי שזה חייב לקרות אם אני כל כך רוצה. לא ככה..?
אבל כלום לא קורה. כלום.
ואתה לא
אני ממשיכה לנסוע הלאה
האכזבה מוחשית עד שיש לי טעם של ברזל ודם בפה ואני מרגישה שאני קורסת מבפנים ובוכה
באמצע הכביש
באמצע החיים
על עצמי
ועליך
ועל מה שהיה
