היא מגיעה
סקסית
חצאית מיני
סטרפלס
עם הנעלי עקב והיא מגיעה לי רק לציצי
מזמינות עוד קיר רויאל
שלי זה כבר השני..
אני מספרת לה הכל
על הגורג׳ס בוי שלי שהיא תיכף הולכת לפגוש
וגם על האדון הקודם. רק טוב. ניסים ונפלאות, כמו שאני באמת חושבת שהוא. כמה הוא היה שולט אמיתי. ומדהים. איך אהבתי אותו עד כלות, ועדיין.
איך הוא זרם לי בדם שנים.
אחרי שעה וחצי של סקס משולש אינטנסיבי אנחנו נפרדות ממנו וחוזרות לאותו מקום ויורדות על מיני בראנץ׳ ועוד קיר רויאלים.
אני נותנת בה אמון מלא מתוך הקירבה שנוצרה וכשהיא שואלת מה הניק של האדון הקודם שלי אני נענית ואומרת לה.
בימים הבאים אנחנו ממשיכות להתכתב על הא ועל דא. עד שאני מקבלת ממנה אימייל.
לא סיפרתי לך, אבל שלשום נפגשתי עם האדון הקודם שלך. אני מקווה שלא תכעסי.
לא, אני לא כועסת.
אני מתמוטטת.
בוכה שעה שלמה, וממשיכה לבכות, גם בימים הבאים.
כל מה שקשור אליו מעורר בי עוצמות מטורפות של אמוציות. עדיין. גם אחרי שנה של נתק.
אני לא כועסת. ברור.
תמיד חשוב לי שאחרים ירגישו נוח. וליישר את ההדורים. ולשדר שהכל בסדר
ובטח לא הבהרתי את עצמי. הרי סיפרתי לה שהבאתי לו נשים (ושזה כאב לי לייק הל. גם את זה סיפרתי)
אבל כואב לי נורא.
זה שהיא הסתירה. תחושת הבגידה.
וזה שהיא בחרה להגיד שהיא מקווה שלא אכעס אחרי, במקום לשאול אותי לפני.
וזה שהיא דגמה שניים מהגברים המשמעותיים בחיי תוך כמה ימים.
הזונה אפילו לא חיכתה שהטעם שלי ייעלם מהפה שלה וישר רצה אליו..
אני מרגישה שהיא גנבה ממני וחיללה אותי
ומרגיש לי לא טוב שהיא היתה עם אדם שמאד יקר לי, מצויידת באינפורמציה שחשפתי לפניה בתום לב, ושהיא הסתירה ממנו את העובדה שהיא שמעה עליו ממני, ושהיא לא אמרה לו שהיא מכירה אותי, ושעד עכשיו הוא לא יודע כלום.
האמת. מהכל, זה מה שהכי הזוי בעיניי.
אני מרגישה שההתנהלות שלה היתה לא רגישה, לא כנה ולא אתית, טו סיי דה ליסט.
והבוז שאני חשה כלפי עצמי, שהתנחמדתי ולא היה לי אומץ להגיד לה מייד מה אני מרגישה.
נהייתה לי פקעת סבוכה וענקית של סערת רגשות מטורפים, קשים.
אחרי התלבטויות כתבתי לה הכל
(אני סטורם ואני אומרת מה אני מרגישה..)
להפתעתי שניה אחרי שלחצתי על שלח הותרה הפקעת..
זה שאמרתי פתר לי את התסבוכת..
הכאב עבר כלא היה
והסייפא
שאני ממשיכה לשלוח לו בנות גם בלי שיצא לי מזה כלום חוץ מכאבי תופת..
