היום..
ביום השנה למותנו.
בלי לתכנן מראש, נפגשתי היום עם חברות שלי.
ככה יצא. ממש במקרה.
היכרתי אותן בכלוב
כל החברות שלי מהכלוב קרו בהתחלה בגללך, אחכ בזכותך.
כי דחקת אותי לפינה וכופפת לי את היד והכרחת אותי למחול על הגאווה המטופשת הזאת שאימצתי לי בתוקף ולהתחיל עם בנות..
הייתי כלבה (כאילו. בחיי שרק כאילו) מתנשאת כזאת, עם מקל באורך מטר בתחת
שלפת לי אותו משם ביד חזקה
בהתחלה זה עלה לי ביזע ודמעות..
שנאתי את זה בדם
הרגשתי כמו כלבה מוכה ומושפלת
ואז..
אז התחלתי להנות מזה
למדתי להיות חברותית
גידלתי אלטר אגו חדש, שהיה זר לי לגמרי..
נוצרה הסטורמהאנטר הזאת, בטוחה בעצמה, כובשת.
הרי הייתי חייבת להקסים אותן
הוצאת אותי מאזור הנוחות שלי
הכרחת אותי להתנהג בניגוד לטבעי המרוחק, הקריר, המסוייג.
הרווחתי בגדול.
גם מלא חוויות
וגם יש לי חברות מדהימות.. מאז.
הן כמוני...
תשוקות דומות, התלבטויות משותפות..
חברות אמיתיות, חכמות, יפות, חזקות.
הן היו נועזות והיה להן ראש מספיק פתוח כדי ללכת אתי
למדתי מהן לא מעט..
אתה כבר לא אתי, אבל הן כן, לצידי, ועוד איך!!
הן מכירות אותך.. מי יותר ומי פחות.
היו זמנים שבכל פגישה איתן הייתי מדברת עליך בלי סוף.. בהתלהבות, בערגה, בהתרגשות, בכאב
הרי חתיכת דרך עברתי אתך..
היו דרמות וסערות מכאן ועד סין
היום דווקא כמעט לא דיברנו עליך.
הן קצת סנטו בי, בחיבה מחוייכת, על זה שאני עדיין כותבת עליך ומדברת אליך, גם אחרי שנה.
לאכפת לי. נוח לי אתן.
הן מבינות אותי
ואני עושה מה שטוב לי
היום
ביום בו מוקיעים פה באופן די גורף דרכיהם של שולטים
אני רוצה להביע דעה אחרת
אני רוצה להגיד שיש עוד פנים לדברים..
שלא הכל שחור-לבן..
שלפעמים מה שרע לאחת הוא טוב לאחרת
ומה שרע לאותה אחרת בנקודת זמן מסויימת, לפעמים, בפרספקטיבת הזמן, נראה דווקא טוב מאד
