ישבנו שם, באודיטוריום הקטן, אני מתקשה להתרכז כי ככה זה כשאני לידו, הנוכחות הרחבה שלו מסממת אותי תמיד, אבל אני לא מעיזה להסתכל עליו, שלא אפריע חלילה להוד מלכותו עם המבטים המאוהבים שלי
רק בזווית העין אני רואה
הוא יושב בפישוק גברי כזה
והיד שלו - בטח אני רק מדמיינת - נוגעת בזין שלו
הכוס שלי, עירום מתחת לחצאית, הוא אמר תבואי בלבוש סולידי ובלי תחתונים, ממש זז ומתחיל לפעום בהתרגשות.
כאילו, עומד לי..!!
ואני חושבת איך התהפכו התפקידים, איך זה שאני, נסיכה קרירה כזאת, מריירת עליו כמו גבר חרמן, במקום שזה יהיה הפוך..
אני מוטרדת. שלא ארטיב את החצאית.
סולידית מאד.
הזרועות שלנו מתחככות ומדי פעם הוא לוחש לי משו מצחיק, או ענייני, ואני מרחפת.
אחר כך, כשהכנס נגמר, הוא מסמן לי ללכת אחריו. אני הולכת מהר, מדי פעם צריכה לתגבר בכמה צעדי ריצה כי הפסיעות שלו ענקיות
אנחנו עולים במעלית ופוסעים במסדרונות לבירינטיים ובסוף הוא פותח דלת רחבה ואנחנו בשרותי הנכים שבקומה השניה. הוא מסובב אותי, מפשיל לי את החצאית ובלי הרבה עניינים נועץ אותי. חזק.
אני מתאמצת לא לצרוח מעונג, שלא ישמעו אותי.. יש כאן אנשים. אנשי אקדמיה. סולידיים.
כמה זה מחרמן. וחזק. ונעים
אחר כך אנחנו הולכים אליו והוא שואל מה אני רוצה לעשות ואני אומרת שאני רעבה והוא מוביל אותי למקום קטנטן וחם ואפלולי ומקסים. אנחנו אוכלים. הכל טעים. חולקים בקבוק יין. הכל נעים. הוא נורא יפה כשהוא צוחק וגם אני מצחקקת וחם לי ואני חושבת כמה טוב לי איתו
אני שיכורה מאלכוהול ומאהבה ותמיד שונאת להיפרד ממנו ולא רוצה שהיום הזה יגמר
ופור וואנס היקום מניד לי בראשו בחיבה ונעתר ואנחנו זורמים לדירה שלו.
עוד מגעים.. האדון שלי הוא מכונת זיונים...ודיבורים.. מעורפל נעים ומצחיק והזין שלו והמילים שלו והריח שלו והידיים המכאיבות שלו וטוב טוב טוב כל כך טוב לי
