בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלקת אדמה קפואה שלי

More to come...
לפני 9 שנים. 11 בפברואר 2015 בשעה 16:55

זאת הייתה תקופה נהדרת. למרות כל המריבות שהיו לנו עדיין אהבנו אחד את השנייה.

אבל היה לי קשה להראות לה כמה אני אוהב אותה. היא הייתה הראשונה שלי. והייתי לא כן איתה בהתחלה. וזה לחוסר אמון מתמשך של שנים. רק האהבה החזיקה אותנו ביחד. 

החיים שלי גרמו לי להיות אדיש מצד אחד. אבל מצד שני הדחקתי בתוכי כל כך הרבה רגשות שפשוט התפוצצו החוצה בחלק מהפעמים שבהן נפתחנו לחלוטין אחד מול השנייה.

אני חייב למישהי אחת הרבה תודות על כך שלימדה אותי שאפשר להיפתח לחלוטין. בזכותה ובזכות עוד כמה חברים טובים למדתי שאפשר וצריך לשתף כשקשה. עדיף לחלוק בסבל. 

יש לזה מחיר. אולי הפתיחות שלי עכשיו מרתיעה. אני כן עם עצמי באופן מוגזם עכשיו. אפשר להגיד שכבר לא אכפת לי ממה שחושבים עלי. לא יודע.

לפעמים צריך להוציא החוצה רגשות. זאת דרך אחת. 

מיקה האחת - תמיד לדבר. על הכל.
הדיבור יוצר פתיחות, הפתיחות בונה אמון.
כאשר אלה מתקיימים, מצטרפת האהבה, וכל עוד ישנם יסודות איתנים, האהבה תשרוד גם לאחר שנים רבות של זוגיות.
לפני 9 שנים
Winterfeldt​(מתחלף){סגולה} - נכון אבל לפעמים אני מדבר יותר מדי ולא על הדברים הנכונים תמיד. :)
לפני 9 שנים
מיקה האחת - כולנו כאלה :)

לפעמים צריך קצת אומץ, נינוחות, ובטחון בפרטנרית.
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י