חלקת אדמה קפואה שלי

אני לא ממש מתלהב מכאב. אני אישית די אדיש לכאב אבל אני יודע שלא אוכל לגרום לאחרים כאב בכוונה.

למה זה קופץ לי לראש ? אתמול קראתי משהו שלא קראתי כמה שנים. ספרי פנטסיה זה התחביב שלי. והספר הזה תמיד גרם לי להעביר חלק מהקטעים שם במהירות. רק אחרי קריאה נוספת מבינים שאפשר להתייחס לפרק בצורה שונה. אני לא אוהב לראות או לקרוא על כאב. זה משהו לא נכון. השקפותיי שלי בלבד. ולא אני לא מדבר על כמה ספנקים. אני מדבר על גרימת כאב עז. מוזר. איך הפרספקטיבה משתנה אחרי כמה שנים. 

טוב מילים בלי סדר... מחשבות לא עקביות