מסביב לעולם ב 800 יום

מגיע לבד

אני נשלט, ולקח לי הרבה זמן לקבל את זה.

האישיות שלי רחוקה שנות אור מלהיות נשלט, והדיסוננס הזה הקשה עליי לא פעם.

ביום יום אני אוהב להרגיש בשליטה, לקבוע, להחליט. להרגיש חזק ויציב. שונא לקבל פקודות מאחרים ובדכ מנסה לפרוץ גבולות. יש לי גם אגו. לדעתי אגו בכמות בריאה, אבל אגו.

וכשאני 'מאבד' את עצמי עבור השולטת, אני הופך להיות ההיפך הגמור ממי שאני. נשלט, חסר אונים, עבד, משועבד, שייך, אפס לרגליה. ההיפך הגמור.

ושלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהב להיות נשלט. אני אפילו פתוח ללכת עם זה רחוק.

אבל המעבר הזה בין אני האמיתי לאני הנשלט, הוא מעבר שלא תמיד קל לי לעבור עם פרטנרית חדשה.

לא קל לי לאבד את עצמי ככ מהר כשאני מכיר שולטת. לא קל לי להיחשף ככ ולהיות פגיע. ולא קל לי לחזר אחריה ולא לדעת מה היא באמת חושבת, כי אנחנו עדיין לא באמת מכירים אחד את השנייה מספיק טוב בשביל להבין את הצד השני גם ללא מילים.

אני תופס מעצמי אדם עם ביטחון עצמי, אפילו די גבוה. אבל בסיטואציות האלו אני מאבד חלק מזה, והפגיעות הזו מפחידה אותי. כל פעם מחדש.

להיחשף במקום הכי חלש שלי, לאדם שאני לא מספיק מכיר. להיות מושפל ונמוך. זה לא קל.

ונכון, בעולם אידיאלי חיבור נכון יתחיל בדייט או אפילו כמה דייטים ונילים, ומשם לאט לאט להיכנס למערכת יחסים היררכית של שליטה נשית.

אבל מהניסיון שלי, הדברים קורים מהר. יש את להט הרגע, חרמנות, שני הצדדים רוצים כבר לרוץ לסשן. לא פעם אני מוצא את עצמי רק מחכה לפקודה לרדת ולנשק את כפות רגליה של המלכה. גם אם הרגע הכרנו.

למדתי שככל שההתקדמות מהירה יותר, ככה הסיכוי שהקשר יחזיק קטן יותר. לא תמיד, אבל בדכ.

ובדכ מי שאשם בזה זה אני, שמקבל רגליים קרות וצריך לקחת צעד אחורה. כי בואו, אני לא באמת מכיר את האדם שלפתע החל לשלוט עליי. והייתי בסיטואציות ששולטות ישר תפסו עליי פיקוד ודרשו השתעבדות של 24/7.

אני לא יודע איך נשלטים אחרים חווים את זה, את התהליך של היכרות ראשונית.

אבל אצלי לפחות, זה לא תמיד קל.

יש לי עוד דרך לעבור.

אולי יש לי יותר מדיי אגו.

אולי פשוט עדיין לא מצאתי את הדבר הנכון.

אבל בסופו של יום, להיות נשלט זה לא קל. לפחות לא לי. לא בהתחלה של קשר.

*למען האופטימיות, אציין שכשהקשר נבנה החוויה היא מדהימה. ככ כייף להיות נשלט של מישהי שאני מעריך ומכיר. שיש בינינו חיבור טוב. לפרוץ עבורה גבולות, לגרום לה להיות מאושרת (גם אם זה כרוך בסבל שלי). אני ככ אוהב את זה.

ועדיין, ובעיקר בהתחלה, אני גם מפחד מזה.

לא פשוט להיות נשלט 

לאחר שאינספור מלכות שלחו לי הודעות בפרטי וממש התחננו שאשלח להן דיק פיק, החלטתי שאעלה כאן תמונה להמחשה בשביל כולן ואחסוך לעצמי שעות של שליחה לכל אחת מהן בפרטי.

*התמונה להמחשה בלבד*

זו הייתה שולטת שלי מן העבר. יחסי השליטה היו דבר חדש עבורה, ואני הייתי הנשלט הראשון שלה.

חווינו כמה סשנים, ועם הזמן התפתחנו והעלינו את רף השליטה. כלומר, היא העלתה ואני צייתתי.

יום אחד היא ביקשה שאבוא אליה, ואנקה את ביתה.

את החצר, הבית, הגינה.

קצת לשטוף כלים, קצת לנכש עשבים, לנקות את הרצפה, להזיז רהיטים. דברים שעבד עושה עבור המלכה שלו 😉.

אך הפעם היא ביקשה שאגיע עם חגורת צניעות. וכך קרה.

כשהגעתי לביתה וחיכיתי שהדלת תיפתח, הרגשתי איך אני מתרגש לראותה, כמו תמיד.

מלכה יפה ללא ספק. חמודה ונעימה ביום יום, אך רעה ואכזרית כשאנחנו לבד. מזכירה לי שמקומי תמיד תחתיה, לרגליה. אם יש לי מזל.

הדלת נפתחה, ועוד לא עברו 10 שניות וכבר הייתי על 4, עירום, מנשק כפות רגליה ואומר תודה.

'תעמוד' - ציוותה. וכך קרה.

המלכה הסתכלה עליי במבט מגוחך, הסתכלה על חגורת הצניעות שלי וצחקה עליי בבוז.

'מפתחות'.

'כן המלכה'.

'בוא, יש לך הרבה עבודה'.

סריקה מהירה, קביעת מטלות, והנה אני כבר עובד עבורה, מנקה ומסדר.

עירום, נעול בחגורת צניעות.

המלכה בזמן הזה עשתה סידורים משלה, זזה מפה לשם ולא אמרה מילה.

כשהייתה עוברת על ידי, מיד הייתי משתטח על הרצפה כאות כבוד, ומיד לאחר מכן חוזר לעבודה.

העבודה הייתה רבה, אך בכל פעם כשראיתי את המלכה עוברת על ידי, החשק שלי לעבוד גדל.

הרגשתי איך הזין שלי רוצה לפרוץ את הכלובון בכל פעם שעברה על ידי. חוסר האונים, חוסר היכולת להינות מזקפה, הכאב הזה, האדג'ינג. זה היה קשה. זה תמיד קשה. ובמיוחד כשאני נמצא בנוכחותה. אבל כך נקבע, וכך יהיה.

שטיפת כלים, סידור הבית, ניכוש עשבים. זו הייתה עבודה של כמה שעות. בכל פעם כשסיימתי מטלה, הגיעה אחת נוספת.

זה היה מעייף. היה לי קר, הייתי עירום, והזין שלי כבר החל להתעייף מהניסיונות לעמוד.

כשסוף סוף סיימתי את מטלותיי, וקיבלתי את אישור המלכה, וזכיתי לראותה מתקלחת.

אני כמובן, על 4, מחכה עם מגבת חדשה בין ידיי, מודה על הרגע ומביט במבט משתוקק.

'לך למטבח, תביא את הכוס שלך, עכשיו!'.

'כן המלכה'.

חזרתי למקלחת והעברתי את הכוס לידי המלכה.

המלכה אחזה בכוס, בין רגליה, וכשסיימה העבירה לי את הכוס בחזרה.

'שתה, עבד'.

'כן המלכה'

'מהר'.

שתיתי מהר, מודה על הרגע.

'לך למטבח, הכן לי אוכל, חכה על 4 עד יד הספה'

כעבור 10 דקות המלכה הגיעה, התיישבה על הספה והשתמשה בי כשולחן בזמן שאכלה.

'האוכל טעים', ציינה.

'תודה המלכה'.

'היית עבד טוב היום'.

'תודה המלכה, אני תמיד פה לשירותך'.

שוחררתי מחגורת הצניעות, ונסעתי לביתי.

זה היה יום נהדר.

מצוי

רצוי

יש משהו בישראל שאני מאוד אוהב.

עם או בגלל כל הבלגן והבעיות, נוצרה פה קהילה של אנשים שלקחו את הקושי הזה והתחזקו ממנו. בנו קהילה מאוד יפה שיוזמת, בונה, נהנית מהחיים.

למשל: ההיטק, המסיבות טבע, תרבות התרמילאים, כמות היזמים, האופטימיות.

גם הקהילה של ה BDSM פה מאוד חיה באופן יחסי לכמות האוכלוסיה. יש אירועים, אנשים. כייף. זה לא מובן מאליו. עושה חשק.

אבל בגדול, נוצרה פה קהילה ספציפית של אנשים מאוד חזקים שלא יצא לי לראות במקומות אחרים בעולם. לא במדינות מפותחות וגם לא במדינות מתפתחות.

יש פה גם הרבה קהילות שאני, בלשון המעטה, לא מתחבר אליהן. קצת קשה לי למשל עם חוסר נימוס.

אבל בגדול, יש במה להיות גאה. שמח להיות פה.

יש לי חלום לקנות ואן גדול עם מקלחת, מיטה זוגית, שולחן, כיסאות, ספה. אולי גם אזור קטן שמיועד לעבודה...

ולטייל ככה במדינה יפה וגדולה עם מלכה שולטת.

לקום בבוקר, לנשק את כפות רגליה היפות, לבשל לה ארוחת בוקר למיטה, לעבור סשן בתקווה, ולצאת איתה לים, או לטיול רגלי איפשהו, או סתם לשבת על כיסאות בחוץ. לחיות את החיים הטובים.

חיים שלי שליטה, וחופש. ניגודיות מושלמת.

וככה לטייל, לראות עולם, לחייך ולשמוח, ולשרת את המלכה.

אני מקווה שיצא לי להגשים את החלום הזה.

אני מקווה מאוד :)