נפש

היא שקטה,

טעמה טעמים רבים של כל מיני נוזלי אדונים למינהם.

כל אדון היה טעים בדרכו,

כל אחד השלים לה עוד חתיכה חסרה בפאזל.

היו כאלה שלא נספרים, כי אינם אדונים.

עכשיו, היא קצת יותר יודעת כמה יש לה לתת, והיא קצת יותר שקטה.

היא הולכת למכתבה, ואחרי שפורקה והורכבה מספר פעמים מחדש. 

היא כותבת. 

כותבת ברגליה כמה כואב לה, 

כותבת באגנה כמה תשוקה יש לה,

כותבת בידיה כמה הייתה רוצה להיות מדוייקת.

היא נוטה להתפזר, אבל היום יש לה שקט.

היא הבינה, שהפעם היא תצטרך לפרק את עצמה ולהרכיב מחדש לבד,

בשביל שאדונה הבא, יהיה האחרון.