שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נער/ת שבעת הנקבים

והחיפוש אחר האוצר החבוי
לפני 9 שנים. 1 ביוני 2015 בשעה 12:44

מישהוא שיחשוב שהרעיון שאגיע אליו/ה עם חוטי חשמל ואבטיח לו/ה שלא ישב/תשב בנוח לפחות שבוע.

 

וגם גלידה!

 

אפשר לשלב בין סיני חוטי החשמל והגלידה.

 

לסירוגין או יחד.

 

גלידה וניל לא שוקולד, וויסקי.

 

 

לפני 9 שנים. 22 במרץ 2015 בשעה 7:55

ואז מילה, או מבט לא קשור ולא שייך,

 

וכמו אש בשדה קוצים המוח נדלק,

 

נפער אל קצה אחר.

 

אתמול ראיתי את גורל / Predestination , סרט נהדר על פי אחד הסיפורים הטובים שנכתבו אי פעם.

 

המוח שלי עדיין בספין.

 

מהות הבחירה בחיים.

 

 

לפני 9 שנים. 15 במרץ 2015 בשעה 10:42

אני מתעב את ההשכלה שלי שהובילה אותי כסא מרופד מול מסך מרצד ועם יותר מדי אחריות.

בימים כאילו אני חולם על משרת רתך, נגר או נפח זכוכית, משהו שיהיה בסופו של יום יצרתי עם הידיים.

לפעמים אני חולם על להיות חקלאי צרוב שמש.

 

לרוב זה עובר לי די מהר.

 

 

 

לפני 9 שנים. 23 בפברואר 2015 בשעה 13:43

סתם כך לראות תמונה שלנו יחד,

 

התמונה בת שמונה, אנחנו לא ביחד כמעט שמונה שנים,

 

הזמן עוצר,

 

לשנייה אני זוכר את הרעש מסביב,

 

את מה שעשינו יחד באותו ערב,

 

ראבק אני זוכר פרטי פרטים של אותו ערב,

 

אבל בעיקר את ההרגשה של האושר שהיה לי איתך,

 

ואז רואה שאת כנראה מסתובבת בשם ילדותך,

 

תוהה על ששמעתי שהתחתנת או אולי לא,

 

תוהה עם את כבר אמא,

 

מביט פעם אחרונה לזמן ארוך,

 

אבל עכשיו אני יודע איפה למצוא אותך שוב.

 

אני מקווה שטוב לך!

 

 

לפני 9 שנים. 12 בפברואר 2015 בשעה 7:19

לרגע,

 

כדי לשחרר את המוח הדואב/חולה/סוטה/חושק/נפעם/חולם ממחשבות.

 

ישבתי מול המסך הלבן,

 

והמילים שחוגגות את כול אותן המחשבות עצרו.

 

אז רק אשאיר את הפתק הזה,

 

הייתי פה!

 

 

לפני 9 שנים. 21 בינואר 2015 בשעה 16:23

לשכב ערום אל מול עינייך,

להורות לך לענג אותי,

ואז בדיוק כשהפה יתקרב אל הזין, להורות, לא שם בכול מקום רק לא שם.

 

ולהנות,

 

מהמגע ומהתסכול

 

 

לפני 9 שנים. 18 בינואר 2015 בשעה 13:12

תומך מזרון, לוח עץ, דיקט עבה 5 מ"מ לפחות, 2.00 על 1.80 ".

שלחתי לו בסמס.
יומיים אחרי כן קיבלתי הודעה, "בוצע, הקרש מתחת למזרון".

 

כשנפגש, הוא ילבש בגדים מאוד מאוד משוחררים.

ואז עם פטיש ומסמרים אני הולך להצמיד אותו ללוח הזה.

אחרי שלא יוכל לנוע יותר.

עם סכין חדה אני הולך לשלוף את הזין שלו החוצה לשימושי.

 

אחרי שהוא כמעט ימות מעונג, אני חושב שאשחרר לו יד אחת, אשאיר בקבוק לוב לידה, ומעט רחוק יותר או אפילו ממש ליד הבקבוק, אשאיר לו אמצעי לשחרור, סכין לחיתוך הבגדים, או פטיש עם ראש לשליפת מסמרים, ואז אעשה את עצמי כאילו אני הולך, ממש שכאצא מהחדר, אומר לו "מותר לך לגמור הערב כמה פעמים שתרצה".

מעניין אותי לדעת האם הוא יאונן כשהוא ממוסמר ללוח לפני שישתחרר או רק אחרי שישתחררר.

 

 

 

 

 

לפני 9 שנים. 5 בינואר 2015 בשעה 14:48

תארו לעצמכם סאב

איש נתינה אמיתי

 

כזה שמחפש מאסטר בכול נימי ליבו

 

שמשווע במילים ומעשים

 

יש לו את הצלקות להראות מאילו שניסו

 

יש לו סיפורים לספר על מה שעבר

 

יש לו טעם רע לרוב וטעם טוב לפעמים משלל מפגשי עבר

 

ויש לו אותי שמזיין לו במוח

 

שרוצה להפגש איתו ולא מצליח מאילוצים דביליים

 

ואני תוהה, מה יש לי לתת לאחד שנתן הכול כבר ולא לקחו

 

מה יש לי לקחת?

 

------------------------------

 

בקבוק יין, משהו קטן לנשנש, מקל זכרון עם כמה סרטים שלא ראיתי,

לבוא אליו בפעם הראשונה,

לתת לו לחלוץ את הפקק,

כוס לי,

קערה, בעיקר כתזכורת, לו,

לשבת לצפות סרט, כשהוא לא עסוק בלשרת אותי, אלא לצידי.

 

אחר כך אולי נזדיין.

 

-------------------

 

לבקש מראש שיכין חבל, לוב, מסטיק מנטה,

 

להכנס, להפשיט, לכרוך אותו בעבותות,

 

להניח אותו על מיטה,  או על שולחן, ללטף צלקות, לדובב סיפורים, ובכול הזמן הזה לעשות נעים,

נעים ממכר, נעים איטי וארוך שהופך לכאב שדורש שחרור, אבל עבותות, רגוע, עוד נעים, בלי כאב חוץ מהלחץ לתת שנמנע, עבותות כבר אמרנו, כשהוא מקבל, רק הוא מקבל.

לתת עוד ועוד.

אחרי השיא לתת לו לחבק את הברכים, את הידיים להניח על הראש.

לתת לו לשחרר.

 

-------------------

 

לקחת אותו למטה,

 

אל אמצע הרחוב,

 

להאיר אותו בפנס,

 

מרכז העולם,

 

אל מול כול עובר ושב,

 

ללחוש לו מילים,

 

לקרוא את בוקבוסקי בקול,

 

לתת לו לשתות,

 

להחזיר אותו הביתה,

 

לקלח אותו , לסבן אותו, לעשות לו ביד במקלחת,

 

להכניס אותו למיטה ולתת לו נשיקה על המצח השיכור.

 

-------------------

 

מעניין מה הוא יגיד

 

 

 

 

לפני 9 שנים. 18 בדצמבר 2014 בשעה 9:49

הרבה כפפות, לטקס דקות, מהסוג הזול.

 

חלקן

 

מלאות בשתן שלי,

 

בקרח גרוס,

 

בחול,

 

במיץ פטל,

 

בקטשופ,

 

בצבעי גואש,

 

בטאלק,

 

בשלל שכזה של דברים.

 

ואת/ה קשור/ה במועדון חשוך על במה, מסיכה מגנה על עיניך, על פיך, מאחורי רשת הגנה של לול שכזו.

 

ואני מסרסר בכפפות,

10 שקלים כדי לזרוק עליך כפפה.

 

הרשת לא רחוקה ממך, אבל היא תפוצץ את הכפפה וכול מה שבתוכה ימרח עליך.

וכדי להוסיף, יש חבילה של כפפות ריקות, השלט מעליהן אומר, לריכשה תמורת התנהגות רעה של הסאב/ית.

אני תוהה מה זה יביא.

אני תוהה עם המגע של הכפפות שיזמתי יהיה לך לא נעים שוב.

 

 

לפני 9 שנים. 8 בדצמבר 2014 בשעה 9:39

החיים אחזו בי מטאפורית בביצים,

ענייני היום יום השתלטו על זמני, ולא הותירו אלא את העובדה הברורה,

ככול שיש לי פחות זמן לעשות כך הצורך לאחוז במישהוא/היא אחר/ת עד כאב חזק יותר.

החוסר אל מול החשק הוא כה חזק כרגע שאני מדמיין את עצמי לופת בידיים (ירוקות) מגודלות גרון לבן צחור,

לוחץ בעדינות עד השלב האדום, השלב המהיר של ההההתפצצות,

שלה/ו ושלי.