תארו לעצמכם סאב
איש נתינה אמיתי
כזה שמחפש מאסטר בכול נימי ליבו
שמשווע במילים ומעשים
יש לו את הצלקות להראות מאילו שניסו
יש לו סיפורים לספר על מה שעבר
יש לו טעם רע לרוב וטעם טוב לפעמים משלל מפגשי עבר
ויש לו אותי שמזיין לו במוח
שרוצה להפגש איתו ולא מצליח מאילוצים דביליים
ואני תוהה, מה יש לי לתת לאחד שנתן הכול כבר ולא לקחו
מה יש לי לקחת?
------------------------------
בקבוק יין, משהו קטן לנשנש, מקל זכרון עם כמה סרטים שלא ראיתי,
לבוא אליו בפעם הראשונה,
לתת לו לחלוץ את הפקק,
כוס לי,
קערה, בעיקר כתזכורת, לו,
לשבת לצפות סרט, כשהוא לא עסוק בלשרת אותי, אלא לצידי.
אחר כך אולי נזדיין.
-------------------
לבקש מראש שיכין חבל, לוב, מסטיק מנטה,
להכנס, להפשיט, לכרוך אותו בעבותות,
להניח אותו על מיטה, או על שולחן, ללטף צלקות, לדובב סיפורים, ובכול הזמן הזה לעשות נעים,
נעים ממכר, נעים איטי וארוך שהופך לכאב שדורש שחרור, אבל עבותות, רגוע, עוד נעים, בלי כאב חוץ מהלחץ לתת שנמנע, עבותות כבר אמרנו, כשהוא מקבל, רק הוא מקבל.
לתת עוד ועוד.
אחרי השיא לתת לו לחבק את הברכים, את הידיים להניח על הראש.
לתת לו לשחרר.
-------------------
לקחת אותו למטה,
אל אמצע הרחוב,
להאיר אותו בפנס,
מרכז העולם,
אל מול כול עובר ושב,
ללחוש לו מילים,
לקרוא את בוקבוסקי בקול,
לתת לו לשתות,
להחזיר אותו הביתה,
לקלח אותו , לסבן אותו, לעשות לו ביד במקלחת,
להכניס אותו למיטה ולתת לו נשיקה על המצח השיכור.
-------------------
מעניין מה הוא יגיד