לפני 4 שנים. 26 ביוני 2019 בשעה 10:27
זהו.
סוף סוף זה נגמר.
סופית. הפעם אין חזור.
טעם המר של ההתפשרות עוד נשאר בפי.
לרגע שכחתי את האהבה שלי לצייד,לריגוש,להתנסות.
מתגעגעת לתחושת הכניעה תחת יד חזקה ולכלב מחמד לרגליי.
יוצאת למסע של ריגושים חדשים...התנסויות חדשות... לשבירת חומות והרחבת תודעה.
כמיהה למוח מבריק במיוחד שיכול להפתיע אותי בחוכמה.
למגע יד מלטפת,סוטרת,עוטפת,חונקת.
לקול מחנך ואסרטיבי.
לגוף שיחדור עמוק לגופי ונשמתי.
זהו.
חזרתי הביתה.
