אשר אין מפלט ממנה

הכפלתי את עצמי בשביל ללמוד אותי.
בשביל להבין חלקים בי שתפסו אותי לא מוכנה.
שירתתי את עצמי נאמנה ועכשיו אני מיותרת.
חוזרת להיות אחת, hrgiger.

ניפגש שם (:

לא תמיד צריך סשן, לפעמים הביחד מספיק,
אני הרי תמיד נהנית מחברתך.
השיחה, החברה, הלשון שלך בין הישבנים.
שעתיים יספיקו לך?

התנועות של הגוף, כשטיפה פוגעת, נעימות לי.
הקולות שמשתנים, לפי מרחק הנר, נעימים לי.
הידיעה שמחר תמצא כוויה קטנה, נסתרת, ותיזכר בי, נעימה לי.

לפעמים אני תוהה מה נכון.
לקבל ממך ואז לקחת אותך?
או לקחת אותך ואז לקבל?

אני רוצה לשמוע אותך כואב,
שתציע לי את עצמך ותבחר את הדרך.
שתכיר את הצרכים שלי ותבחר במה שיספק אותי.
אני רוצה שתפחד, תעדיף שלא ותגיד לי: "תקחי את זה ממני, בבקשה, זה שלך".

חשוב לי להיות ברורה,
לוודא שאתה מבין.
אני רעבה.
ואתה?
למה?

יש משהו מרגש בקנאה,
הקנאה שלך אל מול הריגוש שלי.
אני רוצה שתספר על כל שמפריע.
ואני אניח יד על הראש שלך, אולי אלטף,
ואומר:"ככה זה. יש דברים שהם לא שלך."

לפעמים אני מדמיינת.
מדמיינת את הפער בין הכאב שלך וההנאה שלי.
מדמיינת ומתעוררת.

לפעמים שתי מילים מספיקות.
אֲנִי רוׂצָה.
ואתה נותן.

אתה במקלחת,
מחכה להכין אותי,
מצעים מתוחים,
מזגן,
שתי כוסות וויסקי,
קונדומים
ואתה במקלחת,
מחכה לנקות אותי.