אשר אין מפלט ממנה

גם לגחמות שלי יש סיבה.
כן, גם לזה שאתה משתין בישיבה מעכשיו.
ככה, גם ברגע הזה, אתה תחשוב עלי.

ראש על הרצפה, צמוד לכף הרגל שלי,
אני לבושה, אתה ערום.
אני עוצמת עיניים ומקשיבה לך,
מונה בפני את כל מה שאתה רוצה לתת לי.

בחדר ליד, בידיים קשורות.
שומע אותו מענג אותי.
בסוף תגיד לו תודה.

על הברכיים, בפישוק.
כף רגל שטופחת על האשכים.
לפעמים חלש, לפעמים חזק.
ואותך שמספר לי מה אתה רוצה.
ומה שאתה לא יכול לתת.

זה לא שאתה שותה את השתן שלי.
אתה שותה אותי.

כוויה קטנה, בחיבור של הרגל לגוף.
איפה שאף אחד לא רואה.
איפה שתרגיש כל הזמן.

ברור שאתה יכול לבקש, הכל.
אתה אפילו צריך, אחרת איך אדע?
אתה תחשף ואני אחליט מה לקחת. או לתת.

אני רוצה שתעצום עיניים, תזדקף ותבקש ממני את כל מה שאני רוצה ואתה חושש ממנו.
אני רוצה שתתן לי את מה שאני צריכה ותגיד לי תודה על שלקחתי.

מישהו צריך לפרוק את התסכול.
תצרח בשבילי?

סתם רצון לא מספיק לי.
אני צריכה ממך רעב.