אשר אין מפלט ממנה

משהו בפחד של הצד השני מצית אצלי רעב.
משהו ברעב שלי מצית פחד בצד השני.

שעווה, סיגריה, שיניים, קיין, סכין.
הרבה דרכים שיכולות להשאיר את הסימן שלי עליך,
כך שיומיים מעכשיו לא רק תחשוב עלי, אלא גם תרגיש.

רעב שקט יחסית.
כזה שמחכה למילה הנכונה, לבקשה הנכונה, למחווה הנכונה.
רעב סבלני שמתישהו יסער.

לפעמים אני מקווה שאני מחלחלת עמוק עמוק פנימה,
למחשבות, ליום יום, לגוף.
כי אני יודעת שאם אהיה עמוק בפנים, אוכל לקחת הכל.
גם אם תחשוש לתת.

לפעמים כדי להשקיט את עצמי
אני צריכה שאחר יצרח.

לפעמים לא כדאי להתמהמה.
כדאי לנצל את ההזדמנות שנתתי בהקדם האפשרי.
כי אני רוצה ובקרוב.
ממך או מאחר.

למדתי על עצמי שבשביל לקחת אני צריכה ללמוד לשחרר.
לתת לצרכים שלי את החופש שלהם.
ובעזרת החופש הזה, לכבול אותך.

הייתי מעדיפה, כשאקח ממך, שלא תצרח.
כדי שלא אצטרך בכלל לחשוב על להפסיק.

זאת לא הזמנה, אלא הבהרה.
אני עדיין רוצה לקבל ממך את כל מה שלא הספקתי לקחת.

אחד המינוסים בלקבל רק כמעט את מה שאני רוצה זה שאני הופכת רעבה רעבה.
מה שיהפוך לפלוס,
אם תבקש יפה יפה.