אשר אין מפלט ממנה

אני לא מעשנת, כמעט ולא.
רק כשמגיע החורף והכוס מתמלאת.
ויש מאפרה חדשה.

יש משהו בידיעה שהצד השני ממתין, מצפה,

שפשוט עושה

נעים.

ונראה לי שאני אקח קצת יותר משתכננת לתת.
כי מגיע לי
וכי אתה תרצה.

כנראה שהגיע הזמן לקחת.
אתה רק צריך לבקש לתת.

לאחר שתמזוג לי את הוויסקי ותדליק לי את הסיגרייה,
תתיישב מולי בפישוק קל, ישבן על הקרסוליים ותציג לי את פנים הירך.
לכשאצטרך.

יושבת. חושבת. מחייכת.
כן. אני אאפשר לך לתת.

"שוכבת זה רומנטי,
את משתמשת בזין שלו בשביל לגמור"

לפעמים אני רוצה לדעת שאתה מחכה לא בסבלנות.
ככה אני יודעת שכשאקח, כשהזמן יגיע, תהיה אסיר תודה.

ככה, ברגיעה, הימים ימים קשים.
אני אנוח על הספה שלך, ספר וכוס וויסקי בידיי.
הרגליים שלי מונחות על השולחן, הן עייפות.
ואתה מתחתיהן, עירום, על ארבע.
ישבן מונף באויר ופה שעולה ויורד על דילדו שחור, מתאמן.

אני מתחילה להרגיש את הפעפוע,
דגדוג עדין, מתחיל בכפות הרגליים.
אם תרד מספיק נמוך אולי תרגיש גם אתה,
ואם תמתין שם, בסבלנות, תוכל ללגום חלק ממה שיזלוג.