חיים כפולים

כי גלשתי לתומי באינסטגרם ואז הופיע ציור שכאילו נשלף מתוך הזיכרון שלי, כשהחזיקה לי את הראש מתחת למים בבריכה של הצימר:

לפשוט לה את ארון השמלות ולמדוד את כולן

בינתיים מסתפק באלו שהפסיקה להשתמש בהן והעבירה אליי

אולי עוד יהיה לי אומץ להעלות כאן תמונות

פתחתי בלוג כי אין לי עם מי לחלוק ולדבר על החוויה שלי כבעל נשלט. אני חי סביבה מאוד הטרונורמטיבית שתתקשה לעכל את מה שקורה פה.

רק להתחיל להסביר לאנשים שאני נעול וזה סבבה מבחינתי יהיה להם שוק.

אז הנה אני כאן לנסות להכיר אנשים שיהיה נוח ונעים לחלוק ולשתף איתו.

מקווה שאענין אתכם, מקווה שתגיבו ונכיר!

אז על מה כבר יש לי לשתף?

נכתב כתגובה לפוסט בפורום, אבל נראה לי נכון כפוסט פתיחה לבלוג שאנסה להפעיל פה כדי למצוא מקום לדבר בו על הצד האפל בחיי. אפל וטוב.

מה זה לחיות בזוגיות FLR?

זה המקום הבטוח שלי

אנחנו יחד יותר מ15 שנים ומשנה לשנה זה מקבל עוד ועוד עומק.

זה הפך להיות flr כשזה הפך להיות חלק מהשגרה כשבאופן מוצהר ומוסכם על שנינו והוחלט שהיא מקבלת את ההובלה והיא בעלת זכות הוטו בבית.
זה לא פשוט כשיש גם ילדים ומולם שומרים הורות שוויונית אוהבת, לידם יש הרבה אהבה בין שנינו וכלפיהם. אבל המצב הזה מאפשר לי להיות אבא הרבה יותר מעורב בחייהם מאשר רוב האבות שסביבי. זה עוד יתרון בכך שאני קודם כל של הבית.

ראיתי בדיון תיאור יפה ומדויק - זוגיות טבעית עם הפעלת כפתור שליטה מצד השולטת.

כשאנחנו לא מול הילדים, אני צריך לבקש את אישורה לכל מה שאינו קשור לעבודה שלי או לתפקידים שלי בבית. עם הגבלות מחמירות מצידה.
לאחרונה הוחלט שמפגשים חברתיים בשעות הערב יהיו רק שלה, או של שנינו יחד.
אני יכול לבקש לפגוש חברים אבל לרוב היא תסרב או תגביל לזמן קצר מאוד.
כשהיא נפגשת עם חברות/חברים, אני לפעמים הנהג שלה ומחכה לה באוטו.
לה יש זכות לדבר על הזוגיות שלנו עם מי שהיא רוצה מבלי להתייעץ, אני ביקשתי את אישורה לפרסם את הטקסט הזה.

מבחינת כלוב, המצב היום הוא שאני נעול כשהיא רוצה בלי הגבלת זמן. אבל היא משחררת מדי פעם כשמתחשק לה להנות ונועלת שוב.
אם אני מפריע לה לישון היא תשלח אותי לישון על הרצפה או בסלון.
הפנטזיות שלי נהיו פחות רלוונטיות, יש לנו ארון עם ציוד פטישטי שהיא משתמשת בו הרבה פחות מבעבר כי הבגדים והשוטים והמשחקים המשותפים היו עבור העונג שלי יותר מאשר שלה. היא תשתמש בהם היום רק כדי להנות מלהתעלל בי או להכאיב לי, או סתם כי מתחשק לה שגם אני אהנה.
היא מכאיבה לי מתי ואיך שהיא רוצה, מחליטה איך להתייחס אליי או יותר גרוע - לא להתייחס בכלל, מחליטה עבורי מה שהיא רוצה להחליט לפי מצב הרוח שלה, נהנת בלעדיי ואני מקבל לחלוטין ובהנאה את ההתמכרות שלי אליה ומחפש כל דרך לרצות אותה לאורך היום - מלהטעין לה את הצעצועים ועד טיפול בכמה שיותר דברים בבית.

בסך הכל מרגיש מאוד בר מזל שהצלחתי להגיע למצב הזה ומאוד סקרן לאן זה עוד יביא אותנו.