חיים כפולים

לא הכל היה מושלם בערב הזה אבל הערב היה מושלם.

קיבלתי הנחיות ברורות לחזרתה משיעור הפילטיס,

לחכות לה עם ארוחת ערב מוצלחת, עם בגד גוף יפה ומעליו בגדים נאים, ולדאוג שהצעצועים יהיו מוטענים, כי הערב יש חליבה.

אז טיגנתי בחמאה ערמונים והוספתי יין ריוחה לבן, וריזוטו שקיבלו עוד ועוד כפות של ציר ירקות עד שיצא מושלם.

רק 40 דקות לחזרתה המנה הייתה מוכנה, הוגשו גם פרגיות קייג'ון.

הזמן שלקח לא הטריד אותה, גם כשאמרתי שהריזוטו עוד קצת קשה היא שאלה אם הייתי מרוצה אם הייתי מקבל את המנה הזו, שאלה רטורית כמובן, השבתי שעדיף שאוסיף עוד קצת ציר.

אכלנו ושתינו קצת יין, יצאנו לקטנה, השיחה התגלגלה למוזיקה ונזכרתי את הפלייליסט שהכנתי לה לפני כמה שנים לסישונים. שירי העצמה נשית אבל מהסוג הסקסי ומחרמן.

נכנסנו. המוזיקה הופעלה.

הורדתי בהנחייתה את הבגדים ונשארתי עם בגד גוף צמוד כשהכלובון שלי בולט היטב בתוכו. היא הנחתה להכין מגבת לחה וחמה וקרם לרגליים ולהתחיל לעבוד.

הרימה אליה את מסך הטלפון שלה והמתינה.

הרגליים, שחורות משחור, כרגליה של קיבוצניקית שאוהבת לצעוד יחפה בשבילים, זכו לניקוי יסודי. תחילה עם מגבת ולאחר מכן עם לשון.

משם לעיסוי עמוק וארוך. על כל רקמה וכל אצבע.

"תתחיל בלחיצה עמוקה בעקב ותמשיך משם בקו ישר לכל אצבע" הנחתה, וביצעתי.

"בוא אליי" כשסיימתי.

"אתה לא נחלב לפני שאני גומרת" אמרה ושאלה אם הלשון שלי מוכנה.

שלוק יין והייתי מוכן.

וזה היה נהדר. הריח, הטעם... מושלם. גם של היין.

אחרי כמה דקות של התפתלות על הראש שלי, תוך שהידיים והרגליים שלה מכות ושורטות מה שהן יכולות, היא עצרה ופקדה להביא את החבר השחור, שם קוד ל-womanizer duo.

הכניסה לי אותו לפה כדי שארטיב היטב. דחפה ושיחקה איתו בפה שלי, וציוותה לרדת שוב אל הרגליים שלה בקצה המיטה.

שניות בודדות לאחר שהתחילה להנות לבדה היא התחילה לבעוט בי בקצה המיטה עד שנפלתי לריצפה.

הבנתי שאין לי סיבה לחזור.

שכבתי על הרצפה מקופל ושמעתי אותה מתענגת.

שכבתי שם ובזמן שהרגיש כמו נצח שמעתי אותה מתפתלת על המיטה, נאנחת, גונחת, צועקת לתוך הכרית.

לעזאזל. עם מה שזה עושה לה אני באמת לא מבין למה היא צריכה אותי שם. הצלילים שהוא מוציא ממנה, האורגזמה אחרי אורגזמה אחרי אורגזמה, זה דבר שמעולם לא אוכל לתת לה.

אחרי שצלילי הרטט נעצרו, והנשימות שלה נרגעו, הגיע תורי.

אך אסון, לא מצאנו את הצעצוע שמרחיב לי מהחור, ואמצעי החליבה לא נכנס בקלות בלי הכנה מוקדמת.

ניסיונות עם אצבעות ועם הסטרפ ועוד ועוד חומר לא הועילו.

וזה נורא מדכא לא להצליח לתת לה לזיין אותי. מאוד רוצה אותה בתוכי והגוף לא נפתח. זה קרה בעבר, זה לא כיף כשזה קורה.

לפעמים פשוט לא מצליחים.

אחרי ניסיונות רבים היא החליטה שמספיק. פתחה קופסה ליד המיטה והוציאה את המפתח לכלובון שלי.

מהרגע הזה כנראה לקחו שניות בודדות עד שכל כולי התפרצתי לתוכה. קצת מגע באצבעות. תחילת חדירה אליה וזהו. הייתי בשמיים. הראש ריחף הגוף שיחרר שבועיים שבהם לא גמר בתוך תקופת נעילה של חודש.

"תהנה בסופ"ש" אמרה "במוצאי שבת אתה חוזר להיות נעול".

ויצאנו לקטנה נוספת בחצר.

המלכה שלי אינה באתר, אבל מסתכל ומאשרת תכנים שאני מעלה.

ואז אתמול היא דרשה: אני רוצה שתכתוב טקסט (שיר, רצף מחשבות, מה שבא לך) על הרגליים שלי. כפות רגליים, עקבים, מגפיים - מה שתרצה. רק שיביא את כל ההערצה שלך.

ובכן:

כל כולה מעליי כשאני תחתיהן.

זו כנראה הסיבה שאני כל כך אוהב אותן.

כשאני ננעל, כשברור שאני עובר למצב נשלט, הלילות הראשונים יוקדשו תמיד אליהן.

אני יכול להתלבש יפה, לנסות לפתות, להתרגש מהכלוב שעליי, אבל לא היא.

היא תיקח אליה את הטלפון או המחשב שלה, תשלח אותי להכין מגבת חמה וקרם לרגליים, לרדת לקצה המיטה ולהתחיל לעבוד.

לנקות בעדינות במים חמימים את כל הלכלוך שאספה על רגלי, בכל זאת קיבוצניקית שאוהבת ללכת יחפה, לבקש אישור לסיים עם הלשון, לא תמיד היא תסכים, להוציא את קרם הרגליים ולהתחיל לעסות.

לחקור כל גיד וכל רקמה, כל חיבור בין אצבעות הרגליים, לנסות לזהות בין התגובות שלה אם משהו נעים לה או שהיא סתם ראתה משהו משעשע מול המסך.

היא לא מדברת איתי בזמן הזה. רק מודיעה מתי זה מספיק ואפשר לעבור לרגל השנייה.

מדי פעם אולי תנחה באיזה איזור להתרכז.

ולפעמים זה הכל.

רק מגע עם הרגליים החזקות והיפות שלה. 

כפות הרגליים שנושאות מעליהן את הבעלים שלי, את אשתי ואם ילדיי שהביאה אותי למקום הנמוך ביותר והגבוה ביותר בו זמנית.

שמסבה לי כל כך הרבה אושר מלשרת אותה.

רק לעשות לה נעים ולדמיין בראש המלוכלך שלי איך כפות הרגליים האלו נעמדות עליי.

איך כפות הרגליים האלו בועטות בי ודורכות עליי.

וכל הגשמת פנטזיה כזו תהיה רק פרס.

היא יודעת שזה יהיה פרס.

אבל העיסוי ברגליים הוא בשבילה.

לא בשביל הפרסים שלי.

אם היא תהיה במצב רוח טוב אעבור להיות משענת לרגליים שלה והיא תמשיך בענייניה.

אחר כך תודיע לי שעכשיו הולכים לישון, ואם קשה לי הרצפה מחכה לי.

הרצפה הקשה והלא נוחה. 

אבל גם הרצפה שמשאירה אותי הכי קרוב לכפות הרגליים שלה שמציצות מקצה המיטה.

ואני לא בטוח מה אני מעדיף.

מזל שזו לא החלטה שלי.

לחכות לה בבית כשהיא מבלה עם חברות ולא עונה להודעות.

רגעים בהם אני מבין למה היא נועלת אותי.

LovelyTink כתבה שזה הכל באשמת דיסני והיפה והחיה.

אז אצלי זה בכלל הכל באשמת בטמן:

אומה טורמן כפויזן אייבי הייתה כנראה מושא האוננות המרכזי שלי בגיל ההתבגרות.

אבל גם למישל היה חלק מכובד:

סוף סוף הילדים במסגרות

הבית כולו ריק לשנינו בשעות הבוקר.

לעבודה אני יכול לאחר (יתרון בלהיות בעל העסק) וממילא נמנע מהפקקים של יום ראשון.

אבל מתברר שהיא בכלל תכננה  לעצמה אימון פילאטיס ומשם לקומסטיקאית.

אז חזרתי מפיזור הילדים לבית ריק ועשיתי סשן לבד כדי שהיא תהיה מרוצה:

מדיח מהסופש, שטיפת כל הכלים שלא נכנסים אליו, צחצוח כיור ושיש.

ניקוי שולחן אוכל. פינוי שקיות האשפה ושקיות חדשות בכל הפחים (מפרידים פה!).

ועכשיו היא תהיה מרוצה כשתחזור הביתה, או לפחות לא מאוכזבת.

הוא שהיא העירה אותי בבעיטות,

ואז הודיעה שהיא התעוררה ואני יכול לעבור למיטה.

כל כך ריחמה עליי שאיפשרה לי להמשיך לישון ואפילו לא דרשה שאכין את הקפה.

כמה אני אוהב ומעריץ אותה.

בארבע לפנות בוקר.

על מזרון דק.

מחבק כרית.

רואה את כפות הרגליים שלה מבצבצות מעליי.

מפיל בטעות את בקבוק המים וחרד שזה יעיר אותה.

מגשש לטלפון והולך לשירותים.

קצת פיפי.

קצת התחרמנות מהבלוגים שלכם.

ותיכף חזרה לישון.

איזה מזל שהלילה היא הרשתה לי להוסיף מזרון.

בפעם הקודמת זו הייתה שינה על שמיכה על הרצפה.

מזל שיש פרקט.

לא כי הכאיבה. כי תימללה ממני טראומות ילדות מכאיבות שהיו צריכות לצאת והסתיימו בדמעות.

אני נעול כמעט חודש. ננעלתי לתקופות ארוכות יותר ותמיד תוך כמה ימים השינה הסתדרה.

הפעם זה אחרת. שעות בודדות לתוך השינה אני מתעורר מניסיונות זקפה שנכשלים בתוך הכלובון.

לרוב, אם אפריע לה לישון, היא תשלח אותי לרצפה.

הפעם הרשתה לי לנסות לנשק אותה למטה אם אני מתעורר, כי זה כמעט סופו של מחזור והלשון שלי צריכה לנקות.

אבל כשניגשתי למטה היא שלבה רגליים והסתובבה.

לפחות לא נשלחתי לרצפה.

אז יצאתי מהמיטה, הלכתי לשירותים לנסות להרגיע את העניינים, ועכשיו מקווה להצליח לחזור לישון ולא לשקוע במחשבות מחרמנות עליה ששוב מעמידות. או מנסות להעמיד ליתר דיוק.