הפיוז שלי קצר, כל דבר קטן מקפיץ אותי. וזה אוכל אותי, אני רואה עד כמה זה משפיע על האחרים וזה אוכל אותי.
הנה לכם מתכון מוצלח ל burnout: קרוב ל 70 שעות עבודה השבוע, עסקה בשווי מאות אלפי דולרים תלויה בדדליין שאי אפשר לעמוד בו בגלל שחצי מאנשי הצוות מגוייס. ילדים תקועים בבית מהשבוע השני של החופש הגדול. משפחה מהדרום עברה לגור אצלנו לפני שבוע, שזה אחלה וזה עוזר ואנחנו עושים את זה מכל הלב, והילדים נהנים ביחד והנשים מבסוטיות, אבל אין רגע אחד של שקט. אין פינה אחת לברוח אליה. אין שום פרטיות. תעטפו את כל זה באגרוף לפנים שקיבלתי מההתפכחות שבמצב ותבינו איך זה כשלעומס הנפשי והפיזי מזדחל יאוש.
מת להחטיף לך סטירה. הגונה, מכל הלב. מפוקס על שבריר שניה של הפתעה שמתחלף לו בחיוך הזה שלך. הראש שלך נוטה קצת הצידה. הוא נשען על כרית בלתי נראית, רפוי. העפעפיים שלך רפויים גם הם. מכסים את העיניים שלך. כמו וילון על הבמה של החיים. את פוקחת אותן כדי שאוכל לראות את המופע שמתחולל בך. עוד סטירה ועוד אחת. פעם הפנים שלך היו דרוכות. הלסתות נעולות. הרגשתי את העור שלך קפוץ מתחת ליד שלי, את ההתנגדות, את המתח בשרירי הלחיים שלך. זה נעלם. עברת מטמורפוזה. את מגישה את עצמך רפויה לגמרי. המבט שלך מזוגג. אני חושד בך שאת נהנית מזה יותר ממני. זה מכניס אותך למיני ספייס. לי זה מעמיד את הזין. זה והרטיבות שנוזלת ממך על שתי אצבעות שלי. סאאאמק! את אפילו לא קולטת שאני חופר בך עד שאני לא דוחף את האצבעות שלי לתוך הפה שלך.
בואי. אני רוצה לזיין אותך עכשיו.