לפני 10 שנים. 8 באוקטובר 2014 בשעה 13:27
אנחנו מכירים מזמן, אבל אף פעם לא אמרתי לך. ניסית לרמוז לי כמה פעמים, אבל הייתי איתה ואת היית קטנה מדי, אז בחרתי להמנע. בלילות, הייתי נשאב לתמונה הזאת, של זרועך החלקה, העגלגלה, הבשרנית, של פניך המפוחדות והמתגרות, של המזרק שבידי, מפלח את כתפך, חודר את תוך השריר ושולח עווית של כאב חד אל מבטך הנכנע. אבל בימים, היינו נפגשים והייתי נמנע. בכל זאת, נולדתי עשור לפנייך ורק לא מזמן קיבלת את החיסונים בבקו"ם.
עכשיו את משוחררת טריה ואני כבר לא איתה. ערב, אני מזמין אותך אליי, את מגיעה, אני פותח לנו בקבוק יין, אנחנו שותים, נפתחים, את מספרת לי על הכאב שמעורר בך תשוקה, מדליקה אותי. יושבת מולי בשמלת מיני פרחונית וקיצית, עורך החלק והבוהק מטריף אותי, זרועותייך המעוצבות קוראות לי להתעלל בהן. אני שולח יד אל ירכך, מלטף אותה בעדינות. את נבוכה. רטט עובר בי, התרגשות של התחלה, של חוסר ודאות. מבטך עולה אליי, את שולחת אצבעות רועדות אל בטני, עולה את חזי, אל צווארי, אנחנו מתלטפים, מתמסרים.
לרגע, אני עוצר, ניגש לחדר השני וחוזר עם מזרק, מחט, תמיסת מלח, גזה וחומר חיטוי. עינייך נושאות אליי מבט של גור כלבים מפוחד: מחט עבה, ארוכה ואת יודעת שעוד מעט היא תפלח את גופך. נשימותייך הקצרות מסמנות לי שהפחד הזה מעורר בך להט וריגוש, ריגוש שמתעורר גם בי, לקראת הגשמת הפנטזיה העתיקה שלי. אני מתיישב לידך, שולף את המזרק ואת המחט מהמארזים הסטריליים, מרכיב את המחט על ראש המזרק, מרטיב את הגזה בחומר החיטוי, מחטא את ראש הבקבוקון, מחדיר אליו את המחט ושואב תמיסת מלח. רוכן אלייך, מלטף את כתפך בעדינות, לוחץ עליה, מעסה אותה, מתמכר לרכות שלה. אחר כך, לוקח את הגזה, מחטא את כתפך, לוקח את המזרק ולאט לאט מחדיר את המחט תחת בשרך. את לוקחת נשימה, שמעמיקה ככל שהמחט נכנסת עמוק יותר. פתאום את משתנקת: המחט פילחה את שריר הכתף שלך וממשיכה להעמיק בו באיטיות. פנייך מתכווצות לעווית קלה של כאב. המחט כבר בפנים, עד הסוף. בלחיצה זריזה, אני מחדיר מעט מתמיסת המלח אל תוך השריר הדואב שלך, בזרם חד וקר. את משמיעה קול אנקה עמום שמדליק אותי. אני משאיר את המזרק בפנים ובינתיים מחטא את איזור שריר הזרוע האחורי שלך. מנענע קלות את המזרק התקוע בכתפך מצד אל צד, מעורר בך את הכאב, שולף את המזרק ומחדיר אותו באיטיות אל האיזור שחיטאתי. דם מתחיל לזלוג מכתפך. אני מנגב אותו וממשיך להחדיר את המחט אל תוך שריר זרועך האחורי. כשהמחט כבר עמוק בפנים, אני שולח אליו עוד זרם דק וקר של תמיסת מלח. את עוצמת עיניים, מפנה את פנייך לכיוון מעלה ומתמכרת לכאב.
אני שולף את המזרק, מניח אותו בצד, מנגב את הדם שנוזל ממך. נעמד, שולח אלייך ידיים ובלי מילים, מורה לך לקום גם. מעמיד אותך מולי ובתנועת ליטוף איטית, מירכייך לכיוון מעלה, מקלף ממך את השמלה, משתוקק לטרוף ממך כל פיסת עור שנחשפת אליי. זרועך דואבת, מבטך כנוע. את יפה, כל כך יפה, סקסית יותר מאי פעם. אני בא מאחורייך, מעביר ציפורניים עדינות על גבך, שמתקער ומתקמר בתנועת גלים חתולית. עולֶה אל עורפך, אל שיער ראשך, את עוצמת עיניים ומתמסרת לעדינות. ידיי גולשות חזרה אל גבך ומטה, מסירות את תחתונייך. את עומדת בלא ניע, כממתינה לגזר דינך. אני מחטא את פלח ישבנך ורעד קל מתחיל לעבור בך. נשימותייך מתקצרות ושריר הישבן שלך מתכווץ שוב ושוב. אני לוקח את המזרק, מעביר אותו מול עינייך הנרגשות והמאויימות, את עוצמת אותן ואני מחדיר אותו באיטיות אל תוך ישבנך. זעקה של כאב, בניגון כמעט בוכה. אני ממשיך להחדיר את המחט, עוד ועוד. זעקה חזקה יותר: חדרתי אל תוך השריר. לרגע אני עוצר, מאפשר לך להתענג על הכאב, רואה לחלוחית בזווית עינך. ממשיך להחדיר את המחט עמוק יותר, עד הסוף. לוחץ ומשחרר זרם ארוך יותר של תמיסת מלח. את נאנקת. אני שולח אלייך אצבעות. את רטובה. אני מזיז את המחט בתוכך, מרגיש כאילו היא חלק ממני, משתוקק להיות במקומה. הלחלוחית בעינך הופכת לדמעה, דמעה של פחד, דמעה של כאב, דמעה של עונג. אני שולף ממך את המזרק באיטיות, מנגב את הדם הנוזל, מניח את המזרק בצד ומעביר שוב ציפורניים עדינות על גבך החתולי, על זרועותייך העגלגלות, על בטנך הרועדת, על שדייך הרגישים. את מתמסרת אליי, נמסה, רוצה, כמוני, שהרגע הזה לא יגמר לעולם.
