לפני 3 שנים. 3 בדצמבר 2021 בשעה 15:31
יש לי רומן זעיר.
לעיניך בלבד!
לפני 3 שנים. 20 במאי 2021 בשעה 17:36
מה דעתכם?
לפני 3 שנים. 10 במאי 2021 בשעה 17:45
לא רציתי לאכזב
לא רציתי לייאש (ולהתייאש)
באמת שנתתי הכל
השתדלתי ממש
אני לא יכולה להגיד שעשיתי מושלם את הדברים
אני רחוקה מלהיות מושלמת
רק ככ מפחדת להיפגע
להיכשל
שוב
הלוואי ויכולתי להרגע
אבל הלב דוהר בפראות
מחר קמה כרגיל ב5 לפנות בוקר
עוד יום
מקווה לטוב, ובנתיים
לאן הקטע הזה סחף אתכם.... ?
לפני 3 שנים. 10 במרץ 2021 בשעה 20:00
חיים אתגר אתה כזה זול.
לפני 3 שנים. 3 במרץ 2021 בשעה 13:48
סתם עוד יום מיותר
יש לכם רעיונות איך להסעיר אותו?
לפני 3 שנים. 2 במרץ 2021 בשעה 18:13
אני שונאת את העיר הזאת.
שונאת את הגודל.
את החומר האנושי.
שונאת פריפריה.
מתגעגעת לעיר גדולה, צפופה, כאוטית.
עיר שיש בה חיים, סטיות, אפלה, אור, מסתורין
כל יום הוא הרפתקאה.
גרתי ברמת גן עד לפני ארבע שנים.
למה עזבתי?
היה משבר ואז עזבתי וחזרתי לצפון.
אני מוטרדת.
העיר הגדולה מתאימה לי יותר
אני מקנאה בכם שאתם גרים במרכז.
לפני 3 שנים. 28 בפברואר 2021 בשעה 16:14
בכלל לא ציפיתי שככה ייראו חיי הנישואים שלי.
משמימים וצחיחים כמו המדבר.
אני כמהה לריגושים... כל כך משעמם לי ורע לי.
ידעתי שזה לא רעיון טוב להתחתן בגיל 41, אבל בחיי שהיו לי כוונות טובות.
אין כמעט סקס בנינו. הפעם האחרונה היתה לפני שלושה שבועות. הוא מעולם לא ירד לי. למרות שבעיני זה אחד הדברים הארוטיים ביותר שקיימים.
בנוסף הוא מובטל כבר ארבעה חודשים, היום הוא בישר לי שהוא מתכוון להשאר בבית עד דצמבר הבא- ככה אישרו לו מביטוח לאומי. אז ככה זה.... ככה זה אמור להיראות? ככה זה אמור להרגיש?
אני לא רוצה להתפשר על החיים שאני מאחלת לעצמי.
לפני 9 שנים. 3 ביוני 2015 בשעה 21:13
בבקשה לא.
לפני 9 שנים. 5 באפריל 2015 בשעה 21:52
הכל משתנה.
לפני 9 שנים. 13 בפברואר 2015 בשעה 20:10
זה היה צפוי מידי. תחושת הגועל שהתעוררה בי פתאום. בעיקר מעצמי...
בזמן שאני התאבלתי על הקשר איתו, הוא כבר היה עמוק בתוך קשר אחר.
איך אני יודעת? זה לא משנה. יש לי את המקורות שלי.
אז נכון, הוא אמר כל הזמן שהוא לא רוצה , לא רוצה. לא רוצה?
אין בעיה. שיחייה עם הידיעה שהיה יכול להיות לו טוב. היתה לו אפשרות לעשות אקזיט מהחיים שהוא חי, היה לו חלון הזדמנויות.
יותר מידי הזדמנויות.
החלון נסגר, סופית , הרמטית.
מעכשיו הוא יסתכל בחלונות ראווה אחרים. בטוחה שאחת כמוני לא תהיה לו גם אם יחפש ויפשפש תחת כל אתר היכרויות רענן.
ואצלי.... תחושת הקלה מסויימת מעורבת עם תחושה חזקה של בחילה.
למה נתתי שם כל כך הרבה? למה אני חוזרת על טעויות עבר? לא הבטחתי לעצמי שאני נותנת רק איפה שאני מקבלת? מקבלת הרבה... המון!
לא מתביישת לקחת. הגיע הזמן לדעת לקבל ולא רק לתת.
הבחור שהיה אצלי ביום חמישי שבוע שעבר וגאל אותי מהתנזרות של חודש, ביקר שוב לפני יומיים... כייף לי איתו, יש ביני לבינו מין פתיחות שכזו והוא יודע לגעת, כמו כן אני ממש נהנית להתנשק איתו שזה כבר שווה.
ועוד לא התחלתי לספר על השף הארגנטינאי שמחזר אחרי ועל הצלם עיתונות ששולח לי אסאמסים חמודים.
כן, חלון אחד נסגר.
נפתחו לי חדשים..... שבת שלום.