זה היה צפוי מידי. תחושת הגועל שהתעוררה בי פתאום. בעיקר מעצמי...
בזמן שאני התאבלתי על הקשר איתו, הוא כבר היה עמוק בתוך קשר אחר.
איך אני יודעת? זה לא משנה. יש לי את המקורות שלי.
אז נכון, הוא אמר כל הזמן שהוא לא רוצה , לא רוצה. לא רוצה?
אין בעיה. שיחייה עם הידיעה שהיה יכול להיות לו טוב. היתה לו אפשרות לעשות אקזיט מהחיים שהוא חי, היה לו חלון הזדמנויות.
יותר מידי הזדמנויות.
החלון נסגר, סופית , הרמטית.
מעכשיו הוא יסתכל בחלונות ראווה אחרים. בטוחה שאחת כמוני לא תהיה לו גם אם יחפש ויפשפש תחת כל אתר היכרויות רענן.
ואצלי.... תחושת הקלה מסויימת מעורבת עם תחושה חזקה של בחילה.
למה נתתי שם כל כך הרבה? למה אני חוזרת על טעויות עבר? לא הבטחתי לעצמי שאני נותנת רק איפה שאני מקבלת? מקבלת הרבה... המון!
לא מתביישת לקחת. הגיע הזמן לדעת לקבל ולא רק לתת.
הבחור שהיה אצלי ביום חמישי שבוע שעבר וגאל אותי מהתנזרות של חודש, ביקר שוב לפני יומיים... כייף לי איתו, יש ביני לבינו מין פתיחות שכזו והוא יודע לגעת, כמו כן אני ממש נהנית להתנשק איתו שזה כבר שווה.
ועוד לא התחלתי לספר על השף הארגנטינאי שמחזר אחרי ועל הצלם עיתונות ששולח לי אסאמסים חמודים.
כן, חלון אחד נסגר.
נפתחו לי חדשים..... שבת שלום.