בפנטזיה המתוקה ביותר שיש לי, אני מכיר מישהי חמודה. עדינה. נשלטת בנשמתה. צייתנית וכנועה, מישהי, שהפכה ציות עיוור, לאידיאולוגיה שהיא מאמינה בה לגמרי. ששואפת להיות רובוטית. עד-כדי-כך.
טוב לה איתי ונהדר לי איתה. אנחנו מבינים זה את זו ברמות, שאין עם אף-אחת אחרת ולא יכולות להיות: מישהי, שאיתה אני מי שאני בלבי באמת ושתוך כדי עשיית-אהבה, אנחנו מספרים זה לזו את הכל...
שנינו צייתנים וכנועים, אך היא אימצה זאת בחדווה אל לבה, בעוד שאני נאבק בזה תמיד... והיא מלמדתני, כיצד להיכנע לחלוטין, כיצד לציית ולהפוך-עצמי, לסמרטוט-רצפה מושלם.
והשלב הבא, מתפתח באופן טבעי: שנינו משתעבדים יחדיו... לא בקטע, של 24/7 אלא יותר הופכים-עצמנו, לזוג חפצים, להנאת דמויות מתחלפות... אדונים וגברות, הנהנים לראותנו מתייסרים, כשאני נאלץ לצפות בה מעונה, או להיפך... ואחרי כל פעם כזאת, הסקס בינינו, יפה ומשמעותי יותר ויותר ויותר...