בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקה

לא מחפשת.
לא רוצה.
נטו פורקן!
לפני 5 שנים. 18 בדצמבר 2018 בשעה 17:31

בא לי ללחוץ על כפתור והעלם.

לפני 5 שנים. 17 בדצמבר 2018 בשעה 15:26

לקבור חבר שעודו בחיים...

זה כואב בהחלט!!

לדעת שהוא חי ומת בתוכי.

להבין שהזמן שלנו יחד נגמר.

להרגיש שהזמן שלנו יחד נגמר.

החלטתי לקבור אותך ..ולא להשאיר אותך ליד. זה הכי טוב.

הכי טוב שלא ארגיש.

שלא אדע.

שלא אשמע.

שלא אדבר.

שלא אהיה.

ושלא תהיה...

לא צריכה אותך "בכאילו".

לא אוהבת כלום "בכאילו!!!

היא קיימת....

ואותך אני קוברת.

 

לפני 5 שנים. 16 בדצמבר 2018 בשעה 19:04

אני כ"כ צריכה חיבוק

כזה שעוטף ומחמם את הלב.

חיבוק שומר, ואוהב.

צריכה להרגיש את הנשימה,

להריח את הריח.

לחוש את היד,לגעת...לגעת באמת.

אני יודעת שהאמת קיימת.

לכן לא מוותרת לעצמי.

קברתי ...

עוד קצת..

שבוע האבל יגמר 

ואחזור לעצמי

חזקה ובוערת....

רק עניין של זמן.

לפני 5 שנים. 15 בדצמבר 2018 בשעה 16:30

כל הדרך עצמתי עיניים,

נתקעתי בקיר גבוה!

זה כאב.

לקבור אדם יקר,

עכשיו בשארית כוחותיי

מטפסת  שוב אל האור.

לא מפחדת...פשוט כואבת.

לפני 5 שנים. 14 בדצמבר 2018 בשעה 11:09

מבינה שכל כאב רק עושה אותי חזקה.

לאבד אדם לא אומר שהפסדתי

יש מצב שהרווחתי.

לפני 5 שנים. 13 בדצמבר 2018 בשעה 18:58

יש בנינו אי התאמה

לפני 5 שנים. 13 בדצמבר 2018 בשעה 7:31

קברתי הרבה אנשים בשנים האחרונות,

קברתי אותך 

וזה קשה מהכל.

לפני 5 שנים. 12 בדצמבר 2018 בשעה 18:40

הזמן מקשיח אותי.

גורם לי לראות שצדקתי

מבינה כמה אני אינטיליגנטית 

וראוייה.

מחמיאה לעצמי מידיעה ברורה 

וגאה.

לפני 5 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 15:40

השקט שלי צעקני להחריד.

לפני 5 שנים. 9 בדצמבר 2018 בשעה 17:17

כותבת...מעיק לי שם עמוק בלב.

לא מפחדת,רק מחכה שיעבור.

משהו מתחולל בתוכי,כמו קרוסלה שמסתובבת מהר וגורמת לי להקיא.

כאילו כאן ולא כאן.

מביטה מהצד ובוהה...

מביטה על אנשים,חושבת "מה עובר להם בראש"...

"מה הם מרגישים"??

"הם רואים מה עובר עלי??

או שאני אלופה בלהסתיר..?

 

לא ,אני לא יודעת להסתיר,

אני כ"כ גלויה.

הלוואי והייתי יודעת לשמור מרחק,קצת לשמור על שלי.

לא רוצה לשחק "בכאילו"

בבקשה ...לא שם.

יציבות!!

יציבות,

זה מה שאני רוצה.

להיות יציבה...

חחח אבל זה אבוד 

חוסר יציבות נפשית.

 

ואתה??