בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקה

לא מחפשת.
לא רוצה.
נטו פורקן!
לפני 3 שנים. 7 בנובמבר 2021 בשעה 10:07

יש קשרים שהם רק לתקופה

והם מתפוררים עם הזמן,

יש את אלה עם אנרגיות כובלות

שעדיף לפרום מיד.

יש קשרים שהם אהבה 

טהורה אותם אני שומרת 

ממש קרוב.

 

 

לפני 3 שנים. 4 בנובמבר 2021 בשעה 7:22

הריק הזה

כ"כ 

ריק.

לפני 3 שנים. 3 בנובמבר 2021 בשעה 13:22

כאחת שהיית מכורה 

פתאום לא בא לי.

לא בא לי כאב,

לא בא לי השפלה,

לא בא לי לרצות אף אחד.

ההפך...

אני צריכה חיבוק,

צריכה מחמאות,

צריכה נתינה.

לא רואה את עצמי

במקום אחר.

פשוט לא בא לי.

אני לא ונילית,

(לא שיש בזה משהו רע)

אני נשלטת טוטאלית ..

אבל לא עכשיו.

עכשיו אני מתמסרת לעצמי,

מגיע לי את עצמי.

בעבר חשבתי שאני לא מסוגלת בלי...

אבל מסתבר שההפך

אני נהנת מהלבד.

 

 

לפני 3 שנים. 2 בנובמבר 2021 בשעה 10:01

שחור ולבן...

יש עוד מלא צבעים...

ואני רק 

שחור לבן.

צבעים עבורי זה נחמד

הצבעים של הקשת 

הצבעים של הפרחים

הצבעים בבגדים..

אבל הבחירות שלי

זה הכול שחור ולבן,

בעיקר כשמדובר באהבה.

 

לפני 3 שנים. 1 בנובמבר 2021 בשעה 16:48

ברכב,שומעת מוזיקה .. הגעתי מוקדם לאימון.

חושבת ...בתקופה הראשונה לא קמתי מהמיטה

התאבלתי,

לקח לי זמן להבין שהאימון 

מרפא אותי.

בתקופה האחרונה אני

כמו חיילת מתמידה!

3 פעמים בשבוע...

והתוצאות וואהוו 

הגוף משתבח ,

ולגביי הנפש הפצועה שלי,

גם זה כתוב כאן 🙂

פצועה אבל מאושרת .

למדתי להשלים עם הנפש הפצועה שלי.

לא מתנגדת....

זורמת.

יאלה לאימון .

 

 

לפני 3 שנים. 1 בנובמבר 2021 בשעה 5:16

ואם בכאב עסקנו...

לקבור כול יום מחדש

את האהוב שלך

זה כאב!

לבנות לו מצבה

בתוך הגוף

לכתוב את שמו,

לכתוב ליד השם

תאריכיי קיום 

וכמה מילות תודה.

לנסות לחיות כשקיימת המצבה 

שלו בתוכי,

זה כאב,

צורב,

שורט ,

שורף.

 

כול יום חדש.

חיה בתוך זה.

לפעמים ,כמו הבוקר נשאבת לתוך 

זה,לכאב הנורא הזה.

אבל עכשיו מניחה לו  פרח על המצבה,

אנגב את הדמעות 

וזהו.

 

לפני 3 שנים. 1 בנובמבר 2021 בשעה 1:23

פקחתי עיניים והודתי על עוד בוקר נפלא

והיום הוא יותר נפלא   כי יורד גשם

כי הגיע הזמן לנעול מגפיים.

החורף

יהיה לי קר,

אני יודעת ,תחושת בטן עמוקה

תחושה שגורמת לי לדמוע....

ולהתגעגע לחיבוק שלך .

 

געגועים כואבים.

לפני 3 שנים. 31 באוקטובר 2021 בשעה 7:32

עוקבת אחריי הלב

אבל 

לא 

שוכחת 

לקחת 

את 

המוח.

לפני 3 שנים. 30 באוקטובר 2021 בשעה 14:45

יש שלווה בשקט של השבת,

בשמיעת ציוץ הציפורים,

שקט, 

מרגיע.

המוזיקה מתנגנת

כוס קפה

ושקט.

אוהבת את השקט,

זה הזמן שאני מקשיבה

למחשבות שלי.

הזמן שלי.

 

לפני 3 שנים. 29 באוקטובר 2021 בשעה 18:26

אני אדם מקובע..

אומנם הניק שלי "נחל" 

כי תמיד היה בי ועדיין 

הצורך לזרום.

כמו המים.

מים -שפע.

נחל-זרימה.

כאדם מקובע מאוד קשה לי שינויים

בחשיבה ובמעשי.

היום אני בתקופה שאני לומדת 

לזרום.

לשחרר.

(לא בקטע בדס"מי ששם אני  משוחררת 

וזורמת תמיד -מול האדם הנכון.)

לפתוח ידיים ולחבק את מה שיש

ולומר תודה על מה שהיה.

לומדת לשחרר את העבר

באהבה!

לחבק את העבר ולהבין שבזכות העבר 

אני פה.

והכתיבה היא חלק מהתהליך,מהלמידה,

אז מי שקורא אותי 

שיזרום :)