צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקה

לא מחפשת.
לא רוצה.
נטו פורקן!
לפני 3 שנים. 9 במאי 2021 בשעה 15:15

זה היה חזק,

זה היה עמוק 

זה לקח אותי למטה,לתהום.

זה היה שחור ללא  נקודה של אור,

טבעתי.

נלקחתי למקום אחר.

נשאבתי עמוק ...

לא רציתי לנשום,רציתי רק להרפות... 

מסביב לא נתנו לי לטבוע.

לא הרשו לי להרפות.

ישבו לידי,

נתנו לי יד,

חיבקו.

בעיקר היו!!

אני אומרת כול יום תודה שלא ויתרו לי!!

למדתי על עצמי המון.

למדתי להכיל,

למדתי להיות נוכחת ולא בכאילו,

למדתי שיש לי מקום שהיה

מכוסה בקנאה ורכושנות,

למדתי שאני יכולה יותר.

בעיקר למדתי שלא כול מה שרואים זה מה שיש.

נשאר לי רק ללמוד לסלוח לעצמי על הכאב שגרמי לו.

על הכאב שגרמתי לנו.

אני יודעת שכול דבר מגיע בזמן שלו..

גם הסליחה תגיע בזמן שלה.

 

לפני 3 שנים. 15 באפריל 2021 בשעה 8:41

לפני 3 שנים. 23 בפברואר 2021 בשעה 5:56

אתה לא קורא,אבל אני כותבת.

כותבת לעצמי,פורקת וכבר לא מחכה.

יודעת שלא תבוא

יודעת שלא תהיה יותר.

אתה "מת" בתוכי,

אני מתאבלת.... 

לקבור אדם שחי זה יותר קשה מלקבור אדם שמת.

קברתי קרובים מתים.

אבל אותך אני קוברת חי.

לא רציתי  שנהיה עוד סיפור אהבה שחלף

רציתי שנהיה לנצח...

והנה אתה עוד שיעור בחיי.

כשאתה מתקשר אלי יש צלצול מיוחד שהוא רק שלך

שיר שאני אוהבת,שיר שלא אשמע לעולם.

אני לא מעיזה למחוק,אני עדיין לא מסוגלת..

לא  מחליפה....בתקווה שאולי תפתיע ושוב אשמע.

אבל בתוכי מתחילה לקבל שזה לא יקרה.

אושר שלי,

אני משחררת אותך באהבה ענקית

רוצה שיהיה לך טוב...

והטוב שלך הוא בלעדיי

אוהבת ואוהב אותך לנצח.

אתה מת בתוכי..מוות איטי וכואב.

מרפה....

 

לפני 3 שנים. 21 בפברואר 2021 בשעה 8:08

קוראים לזה כאב גדילה

אני קוראת לזה כאב צמיחה .

לפני 3 שנים. 25 בדצמבר 2020 בשעה 20:18

איתו או בלעדיו זה כבר לא משנה.

העיקר שיש לי את עצמי.

לפני 3 שנים. 17 בדצמבר 2020 בשעה 20:02

זה לא "בכאילו" זו דרך חיים

זה אישיות,

ממש לא משחק,

זה לא זיון ונגמר.

זה מנטלי.המון מנטלי,ללא סוף.

לקום מנטלי,לישון מנטלי ...לחיות מנטלי.

ובלי מנטלי זה רדוד,משעמם,קר ולחלוטין ריק!

והיום כבר מאוחר עבורי,

הלב שלי  כבר בידים שלו.

הוא מחזיק בו. 

אבל רק בו. 

בלי מנטלי -זה אבוד.

לפני 3 שנים. 17 בדצמבר 2020 בשעה 18:54

לפני 3 שנים. 10 בדצמבר 2020 בשעה 18:32

אני בכלל לא נאיבית,

רואה הכול,

מרגישה ושומעת...

בשקט שלך

במרחק.

בוחרת להתעלם,

מזוכיסטית ..כן זו אני!!

מכאיבה לעצמי. 

לא מדברת,לא אומרת,בדיוק כמו שביקשת!!

רק שאתה כנראה לא מבין

שמהשתיקה שלי אתה צריך לפחד.

ממלאה  את הבטן בכאב,

מחטים קטנים ,דוקרים,שורפים.

ואני שותקת.

לפני 3 שנים. 6 בדצמבר 2020 בשעה 6:22

"יום בא ויום הולך

ואת נשארת

נאיבית שכמותך"

לפני 3 שנים. 5 בדצמבר 2020 בשעה 16:13

אנחנו לא צריכים לחשוש מעימותים,

ויכוחים,או כל סוג אחר של בעיות

עם עצמנו או עם אחרים.

"אפילו כוכבים מתנגשים ומתנפצים ומתוך ההתרסקות שלהם נולדים עולמות חדשים.

 צ'ארלי צאפלין.

 

לא מפחדת מכאב,נולדתי בתוכו

עומדת מולו כול יום מחדש.

אני חיה אותו 

נושמת לתוכו

 

לא רוצה אותו.