אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקה

לא מחפשת.
לא רוצה.
נטו פורקן!
לפני 3 שנים. 5 בדצמבר 2020 בשעה 11:26

הזמן עוצר מלכת.

 

לפני 3 שנים. 4 בדצמבר 2020 בשעה 14:15

לא לספר לו,או כבר יודע, 

לא לבכות או שמע,

"להכיל" זו האמירה שלו,

"זו המציאות"...תספגי ותשתקי!!!

ווואהוווו אני צורחת צורחת כאן

אני כואבת מאוד!

כואבת כאן!!

קשה מאוד 

כואב מאוד ...

נאחזת באוויר ,הוא לא נותן לי יד,

הוא לא עוטף...הוא רק מבין.

קשורה ולא באזיקים,

אוהבת כ"כ אדם שנעלם.

צורחת מכאב

זו האפשרות היחידה.

 

 

לפני 4 שנים. 7 בנובמבר 2020 בשעה 16:14

אתה לידי,

אני לחוצה,מפוחדת,רועדת,

בוכה וצוחקת,

אני כאן.

אני נעלמת

בתוך כל זה אני מודעת לזה שאתה איתי 

אני מפחדת אבל יודעת שאתה שומר עלי.

אתה רואה ושומע,מחבק ונוגע.

מנסה להתמסר לתחושה,לשחרר,

לא מצליחה,יודעת שרק זה יעזור,

אבל לא,נאבקת ונלחמת בעצמי. 

אלוהים איזה  מפחיד.

שמעתי אותך אומר לי בלחישה :"תכילי את התחושה,תלמדי לקבל אותה".

נגעת בי אני זוכרת.

החדרת אצבעות ,החדרת את הנשמה שלך.

היה לי קשה ....ידעתי שאנחנו לא לבד,

ניסיתי לשמור על שליטה חחחחח בזמן שאיבדתי אותה מזמן.

הגוף לא מפסיק לרעוד... 

אני שטה... ושוב  נלחמת במים.

אני מחזיקה אותך חזק,מפחדת להרפות..

רק אתה,זה רק שלך.

עוברת את זה איתך.

אושר שלי.

 

לפני 4 שנים. 11 ביוני 2020 בשעה 16:55

זה הזמן לומר ביי

לפני 4 שנים. 11 ביוני 2020 בשעה 15:29

מרגישה את זה מגיע.

ללא מילים,רק שתיקה ותחושות .

לפני 4 שנים. 11 ביוני 2020 בשעה 10:14

סערת רגשות,סוחפת למטה 

מסתובבת בתוך מערבולת,

מונעת קדימה וכל דבר קטן מזיז אותי ,

כל נמלה הופכת לפיל!

הולכת על קורה דקה 

פורסת ידיים לצדדים,רק להשאר יציבה,לא למעוד.

והרוח החזקה מנדנדת אותי,

נוטה ימינה,נוטה שמאלה.... 

מתייצבת.

נושמת לרווחה,עומדת יציבה..

ושוב מכה בי הרוח.

שוב מזיזה אותי.

סחרחורת נוראית תוקפת אותי

מחזיקה את עצמי  יציבה. 

מנסה בשארית כוחותיי להיות חזקה

גם שכול מה שאני רוצה עכשיו ...

זה להיות שברירית ועטופה,מוגנת לצידך.

זה מה שאני רוצה... 

 

 

לפני 4 שנים. 9 ביוני 2020 בשעה 17:51

ללכת לשם,להיפגש כאן

בין המילים והתחושות,הקרבה וכניעה,

זאת אני.

בצד,

שם אותי בצד,

"זה לא שלך!"

מביטה מהצד,וכואבת... על מה???

זה לא שלי.

לא לוקחת בזה יותר חלק,

מכניסה את זה  לתיבה בתוך הלב שלי.

לא נושמת.

חונק אותי ,

מתחננת לאוויר... וצוללת בפנים.

לומדת לחיות בתוך זה,

ללכת על קצות האצבעות,בשקט רק לא להעיר את המתים.

והכאב?? נשאר שלי.

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 29 באפריל 2020 בשעה 15:53

גבולות?

זה לא בשבילי.

טוטאליות זו אני.

לפני 4 שנים. 17 באפריל 2020 בשעה 8:11

הרבה זמן עבר..

כלום לא  השתנה חוץ מהקורונה שסגרה את כולם

וטוב שכך..

זמן להבין,להרגיש,לבחון ,

הגעתי למסקנה שאני מחכה למשהו שלא קיים.

סוג של פנטזיה,של אולי ,מחר?מחרתיים??אבל כלום!

מפה והלאה...

חיים חדשים כלום לא יהיה כמו שהיה

המציאות השתנתה .

לפני 5 שנים. 22 באוקטובר 2019 בשעה 19:14

פנו אלי כבר כמה מהאתר בשאלה

למה יש רק כאב בבלוג שלך?!

אז ככה האתר הזה מלאאא בכאב 

פיזי,נפשי,מנטלי.

הבלוג שלי הוא מקום "להקיא" את כול 

הכאב שלי.

מבטיחה לכל העוקבים אחרי  הבלוג

מבטיחה...אתן כאן יותר חיוכים 

:)  :)  :)