|
|
|
שוב זה תקף אותי
אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון
אבל הלב
הלב שלי כ"כ חלש.
כמו מחטים בלב
כמו סכין חדה
והדם לא מפסיק לנזול
נוזל בכל איבר בגופי...
כולי דם.
יש מקום ששום תחבושת לא עוזרת
וזה הלב.
והזיכרונות???
כוסעומק כמה זה כואב.
❤
נחל לא זורם שכמותי.
מקובעת.
נתקעת.
מנסה,אבל...
מנסה ועוד...אבל כלום.
מחייכת לעולם מחייכת לכולם.
ותקועה!
❤
לא, אני לא עצובה..
אני רק מעכלת..
מותר לי....
❤
בחלומות ההזויים שאין לי
לא חלמתי שכך זה יגמר.
בצורה כזאת מכוערת.
יש לי הבזקים כאלה...בא והולך...
יותר הולך...
פתאום אני בוכה.
פתאום צוחקת.
בעיקר מתאוששת...
כמו תמיד שואלת את עצמי שאלות (נו...פולניה)
וברור שאין לי תשובות.
בעיקר למדתי...למדתי על עצמי המון.
למדתי שאני יכולה,
למדתי שאני יכולה לחיות גם בלי גבר לידי
למדתי שאני חזקה.
למדתי שהכל אפשרי,
למדתי גם לעצור כשצריך,למרות שזה קשה לי מאוד,עדיין עובדת על זה.
למדתי לכאוב ולקבל את הכאב..
לקבל את המציאות שאנשים באים והולכים,
וזה כ"כ קשה לי-אני מקובעת!!!!
אני לא יודעת לשחרר...
לא אוהבת להרפות...
נאחזת עד הנשימה האחרונה,עד שארית כוחותיי,
זה קשה,זה כואב.. אבל חייבת לעצמי
לשחרר.
להרפות.
לנשום עמוק .
ולהמשיך...בעיקר לחיות.
❤
שום דבר לא מובן מאליו
ובטח לא
אני!!!
❤
למה חזרתי לכתוב אתם שואלים?
כתיבה היא צורך עבורי.
כמו הצורך שלי בקפה
כמו הצורך שלי בסקס
כמו הצורך שלי בלחיות.
הוא היה.
הוא הקשיב לי וכל הכבוד לו
כי להקשיב לי זה לא קל!!
בפירוש לא קל..
אני נכנסת למצב של "לא יכולה לסתום את הפה"
ושום סטירה לא תעצור אותי.
הדבר היחיד שיכול לעצור אותי ולגרום לי לסתום את הפה
זה חוסר תשומת לב.
אז זהו...הוא הפסיק לתת לי תשומת לב
ואני חייבת לפרוק ...
אז נשארתם אתם!!!
❤
ועוד משהו חשוב מאוד
לא מחפשת להכיר אף אחד.
סוף.
❤
כאילו כלום לא קרה
כאילו לא הייתי,
כאילו אני בכאילו
❤
כמה רעש יש לי מהשקט שלך.
❤
התעוררתי כבתוך חלום
והמשכתי לחלום
עד שבא הברק וניפץ את הכול.
❤
