לפני הכל אני חייבת להבין את עצמי,אני לא מסוגלת להיות עם בור בבטן,אני גם לא רוצה.
אני מסתכלת עלינו ורואה זוג מאוהבים.
זה נכון או לא...זה לא משנה
אנחנו אוהבים.וכן, אהבה קיימת..
אני מנסה להבין את התחושות שלי
ורק כאן בבלוג אני מצליחה להוציא אותן במילים.
אני מציאותית,
אני שחור או לבן,
אני כאן ועכשיו,
אני לא מחר או עוד שנה, שנתיים.
זה נכון לקוות,זה טוב לחלום,זה מצויין לא לאבד תקווה.
אבל אני איבדתי הרבה דברים בדרך.
הפסקתי להיות מופתעת,הפסקתי לחיות "בנדמה לי"..
אני עוברת שינויים קיצוניים בחיי
ואתה חלק גדול בתהליך שאני עוברת...
אבל היום היה משהו בחדר שלא זרם לי...
האוויר היה חסום
האנרגיות לא נתנו לי לנשום
היום היה לי משהו תקוע...
לא מצליחה לגעת בנקודה..
כשיצאתי ממך פרצתי בבכי,
הרגשתי רייקנות,
הרגשתי ועדיין מרגישה ,
האינטואיציה שלי לא משקרת
אני רואה מלמעלה...
ועכשיו אני לא רואה כלום
חסום.
♡