לפני 8 שנים. 11 בספטמבר 2016 בשעה 17:20
הזמן הזה שהגוף מתרגל לעבוד על אוטומט,
שהגוף משתלט על השכל
ומסך שחור יורד לי מול העיניים.
פתאום כל הדמויות נרדמות
כל השחקנים נעלמים,
והזמן לא זז..
לילה,ותייכף השמש זורחת.
אני בולעת את הרוק,נושכת את השפתיים,עוצמת עיניים ומחכה לשמש של מחר.
מתגלגלת עם הימים
מתגלגלת עם הכאב
לא רוצה לכבות את האור..
לא רוצה עוד לחכות..
רוצה לחבק אותך.
להתכרבל בתוכך ולהעלם.
♡