לפני 8 שנים. 5 בנובמבר 2016 בשעה 18:44
בועה...
למרות שידעתי,הרגשתי
זה סוג של בועה.
לא בוכה,
לא צוחקת,
סוג של הלם.
הרי יום לפני נישקתי לו את היד
והוא בכה,הוא אמר שהוא מפחד.
"אתה גיבור"אמרתי לו,ובתוכי ידעתי שהוא עייף.
לא יכול להיות שקיבלתי את זה
לא יכול להיות שאני לא בוכה.
הרי הוא עמוד תווך של חיי
כל שאלה הוא היה התשובה
כל הרגשה הוא היה המשענת.
כאן כותבים דברים אחרים,
אבל אני החלטתי לכתוב כאן על
אבא שלי..
