רקע.
התגרשתי לפני שנה וכמה חודשים.
הפרידה לא נבעה ממקום של בגידה,שקר, או סיבות אחרות שכל זוג שלישי בישראל מתגרש בגינן.
היו ריבים, מחלוקות. כמו אצל כולם. עם הזמן, אחרי תקופה מסוימת שלא היה לי טוב בזוגיות, הגעתי למסקנה שאנחנו לא מתאימים. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, נלחמנו כמה שאפשר וניסינו לשנות את המצב , אבל זה לא הספיק.
לקחתי את זה קשה בזמנו. אני לא אחד שאוהב להפסיד. וככה הרגשתי.
לא הצלחתי לקבל את זה שדברים לא הסתדרו לי בחיים . שינוי מסלול.
ככל שהתעמקתי עם עצמי, חפרתי וניתחתי במוח הבנתי שלא הייתי כנה. שיקרתי לעצמי. ולא משנה מה אמרתי ומה עשיתי, ברגע שלא פעלתי מכל הלב, ממקום אמיתי, זה לא עבד. וזו היתה טעות מלכתחילה.
לא היה לי חשק לכלום, לא היו לי אנרגיות. התרחקתי מאנשים כי לא יכולתי לשמוע יותר שיחות עידוד וחפירות. אני גם ככה בנאדם מופנם. קשה לי להתעסק ברגשות. אני ישר חותך.
נמאס היה לי מהפוקוס שהיה עליי. לא הרגשתי טוב עם עצמי. הפסקתי לעשות ספורט. לא הצלחתי להנות משום דבר.
חיפשתי תחליפים שישמחו אותי. התנחמתי באוכל. קניות. אלכוהול. ירוק. בלי לדפוק חשבון.
חשבתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אבל בסוף לא עשיתי את זה. (חבל, יכל לקצר תהליכים) כי תמיד הצלחתי להתגבר.
כל החיים הצלחתי להתמודד. לבד. זאב בודד. העדפתי לקחת את הזמן שלי עם עצמי, לעכל ולקבל את המצב.
אז כדי לא לשקוע במחשבות, נקרעתי בעבודה, מהבוקר עד הערב. אבל זה היה עוד שקר. בריחה מהמציאות.
לא עניינו אותי במיוחד דברים חומריים, כי אף פעם לא היה לי חוסר. להפך. ולמרות זאת, הצלחתי בגילי הצעיר להספיק המון, באופן יחסי. כל זה היה ברור לי מאליו. כי אני רגיל לנצח. ולקבל את מה שאני רוצה. זה בא לי בקלות. בטבעיות. כמעט כל מה שרציתי, השגתי.
תמיד החשבתי את עצמי כבחור איכותי למדי. נראה טוב. גבוה, מלומד. מוצלח. (צנוע). דואג. לפעמים יותר מדי. צריך ממש להתאמץ כדי להגיד עליי דברים רעים.
כולם אמרו לי שאם אכיר מישהי חדשה, זה יעבור לי. לקפוץ למים. המצב רוח ישתפר. אבל לא הייתי במיטבי. אז דייטים לא זרמו במיוחד, גם כשהכרתי נשים מדהימות. לא סחפתי כמו שאני יודע. לא זרמתי. לא היה כיף. וזה רק ביאס אותי יותר.
ככל שהזמן חלף, התחלתי לעכל את העובדה שאני סתם מעניש את עצמי. בלי שום הצדקה. ושאם אני לא אוהב ואדאג לעצמי, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי.
לא הייתי בשל להכיר מישהי לקשר, כי לא הייתי פנוי רגשית. אני לא טוב בלשקר. קולטים עליי ישר. העדפתי להיות כנה.
לא חיפשתי ריבאונד. לא היתה לי אנרגיה , רצון או חשק לבזבז את הזמן שלי או של הבחורה שתתאהב בי.
מסתבר שסקס הפך לנגיש ונוח. בזמנו , היה צריך להתאמץ כדי להשיג טלפון של בחורה לשתות מיץ אומץ, לגשת ולהתחיל עם בחורות. היום זה ממש שכונה. הכל אונליין. אבל בלי שום רגש. לא התחברתי לזה. הבריחה הזו מהמציאות לא הובילה אותי למקום טוב, רק הסיחה את דעתי.
ואז התחלתי להיחשף לעולם הbdsm.
