אני והמחשבות שלי

כשהבחור שאת מוכנה להתפשר עליו

לא מוכן להתפשר עליך...

🤷‍♀️

שהוא מחפש זוגיות ללא דרמה...

אני יכולה להבין מזה שהוא מחפש זוגיות עם גבר?

🤔

ומי שלא...

אני מקריפה אותו...

🤷‍♀️

בא לי להיות רגילה לאכזבה

אבל לא משנה כמה פעמים חוויתי אותה 

אני לא מצליחה לנרמל אותה

זה הרגש היחיד שאני לא מצליחה להדוף עם היגיון

הכל מתחיל עם הציפייה הארורה

שהפעם זה יקרה

שהפעם זה יעבוד 

שהפעם אמצא חן

שסוף סוף אמצא בית

מין זה קל

למצוא בית זה עולם אחר

אני מרגישה כמו גורה נואשת בכלבייה...

מקשקשת בזנב לכל אחד

הלוואי והייתי כלבה זקנה שאפילו לא מרימה מבט

בא לי לקבל עלי את תבוסת הבדידות

נטולת ציפיות, נטולת אכזבות 

נטולת בית

בא לי שתחשוב עלי בבוקר ותשלח  לי שיר,

שגם לי הוא יתקע בראש.

בא לי שתשלח לי ציטוט מעניין או תמונה 

כי חשבת שזה ימצא חן בעיני.

בא לי שתכין אוכל ותשלח לי צילום

כי אתה רוצה לחלוק ביצירה שלך.

בא לי שתשאל אותי מה אני חושבת 

כי דעותי מעניינות אותך.

בא לי שתספר לי מה קרה ומי הפר את מנוחתך

כי אני המקום השלו שלך.

בא לי שתמליץ לי על ספר או על סדרה,

שנוכל לדבר עליה.

בא לי שתאחוז  חזק את הצוואר שלי

ותגיד לי שככה אני הכי יפה.

ילד בן 18

פשוט מהמם, 

גבוה , מקועקע .

מבט בעיניים של אני יודע מה את רוצה.

הוא מסוג האנשים שמבלבלים לי את המילים, 

כזה שאני יכולה רק לחשוב לידו רק על מעשים.

ובנין לידי מתגורר גבר מבוגר,

סילבר פוקס שכזה-

גבוה ,שיער מלא לבן אפרפר,

זקן מלא מסודר בקפידה גם הוא כמובן לבנבן.

אני רואה אותו ברחוב עם הכלבו,

מתהלך זקוף בטוח בעצמו.

גיליתי שהם אב ובן ואני לא יכולה להפסיק לפנטז על שניהם.

ביחד ולחוד,

לכל אחד מהם תפקיד,

האחד דואג לסדר ומשמעת

והשני פשוט מפרק ומכאיב...

אוי מסכנה שכמותי, 

עכשיו אני מסתובבת בבית,

ערומה חלקית מקווה שגם הם רואים אותי

ואולי מחליפים מבטים...

אני חייה במעגלים קבועים

חוץ מזה שאני נקבה וחייה עם מעגל הורמונלי

אני גם חייה את עונות השנה

איך שמתחיל להתקרר אני ישר מתכסה , נעלמת ולא מעוניינת להוציא את האף שלי מהבית ובטח שלא להכיר אנשים חדשים.

איך שמתחיל להתחמם כל האנרגיה חוזרת אלי וכך גם תחושת הבדידות ...

שמתחילה מעגל משלה,

רצון להכיר-אכזבה-עצב-הסתגרות-החלמה

איך שוברים מעגלים שידועים מראש?

והאם בכלל צריך לשבור אותם?

לקבל את המציאות כמו שהיא זה נותן שלווה.

לרצות לשנות את המציאות נותן תקווה.

ועוד מעגל מתחיל המלחמה בין תקווה לשינוי והרצון לשלווה....

הרגשות שלי הם קיצוניים.

אין שמחה יש אופוריה

אין עצב יש דיכאון

אין אוהבת יש אובססיבית

אין פחד יש חרדה

אני רגישה לשינויים באנשים 

אני קולטת את השינוי עוד לפני שהאדם מודה בפני עצמו שהשתנה ...

קשוח לי להיות ליד אנשים...

מעדיפה להיות לבד...

ככה בלי חברים בלי זוגיות

בלי ציפיות בלי אכזבות

עם חוסן 

בלי תקווה

מוח מורכב שזקוק להגנה

לחבק לך את יד

לעטוף לך את הזרוע

להשחיל את כפות ידי בידך

ובין אצבעותך

להניח את הראשי על הכתף שלך

לחבק את ידינו המשולבות עם רגליי

להחזיק ככה

לא חזק מקמצץ , לא חלש מתבייש

אלא ברוגע עוטף

תחושה של שלווה מחרמנת

גורמת לאגן שלי להתנועע 

להתחכך בך, בנו עם הגדגדן שלי

להגיד לך תודה ושטוב לי

שתלטף לי את הראש עם ידך הפנויה 

ותלחש לי

הכל בסדר קטנה, מותר לך...

את יכולה...