טעם החיים

ואז

נאנקה האישה ובקשה:

ספר לנו על הכאב, אדוני.

ויען ויאמר:

כְּאֵבְךָ הוּא הִתְבַּקְּעוּת הַמַּעֲטֶה

הַמְּגוֹנֵן עַל הֲבָנָתְךָ.

כְּשֵׁם שֶגַּלְעִין הַפְּרִי נִבְקָע

לְמַעַן יֵחָשֵף לִבּוֹ לַחַמָּה,

כָּךְ עָלַיִךְ לָדַעַת כְּאֵב....

קַבַּל אֶת חֲלִיפוֹת עִתֵי לִבְּךָ

כְּקַבְּלְךָ אֶת הָעוֹנוֹת הַחוֹלְפוֹת

בִּשְדוֹתֶיךָ.

הַרְבֵּה מִכְּאֵבְךָ, אַתָּה בָּחַרְתָּ בּוֹ.

שִׁקּוּי מַר הוּא שֶׁנּוֹתֵן הָרוֹפֵא בְּךָ

לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה בְּקִרְבְּךָ.

שים אמונך ברופא, ועלי תרופתו בהשקט ובבטחה.

כי ידו, אף אם קשה ומכאיבה,

מונחית בידו האמונה של הבלתי נראה.

והגביע אשר יגיש, אף אם יצרוב שפתיך,

נוצר בחומר שנלושו בו דמעות הקודש של יוצר הכל.

משירי ג'ובראן חליל ג'ובראן