שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

טעם החיים

לא המטרות חשובות אלא הדרך לשם.....
לפני 11 שנים. 12 באוקטובר 2013 בשעה 12:14

חופה שחורה/ יונתן רטוש



קרבן מנחה

 

א

רָחַבְתָּ לִי שָׂדִי, נִדְבַת יְאוֹר וָטִין, 

פִּסַּת מִדְבָּר גָּנוּב, מוֹרֶשֶׁת סָב וָנִין. 

מִשַּׁחַר עַד עַרְבִית הִרְוֵיתִי מַעֲנִית 

לְפַת קִבָּר לַטַּף, לְלֶחֶם נִקּוּדִים. 

זַאֲטוּטַי הֻכּוּ: הַשִּׁיבוּ צִפֳּרִים! 

אָבִי עִם אֵשֶׁת חֵיק שֻׁפּוּ לַמַּחְרֵשָׁה. 

 

       רִבּוֹן אַשְׁדּוֹת שִׁיחוֹר, אַב-לֶחֶם כָּל הֶחָי, 

       רְצֵה מִנְחָה דַּלָּה, עֲמַל דּוֹרוֹת אָדָם. 

        – הַלֵּל! רָצָה הָאֵל! 

                           – וְעֹמֶר בָּר אֶחָד 

       בְּאַמְבְּרֵי חִטָּה לְמִסְכְּנוֹת פַּרְעֹה. 

 

ב

יָחִיד הָיָה בְּנִי, בְּכוֹר וּבֶן אוֹנִים, 

גַּחֶלֶת עֹל בִּינָה וּרְקַב פִּרְחֵי יוֹמִי. 

הַדֶּשֶׁן לְמִזְבֵּחַ לְבָבִי אָרָהוּ 

אֵפֶר תַּאֲווֹת וְנֵר-תִּקְוַת-תָּמִיד;  

מַצִּית אֲבוּקָתִי בִּשְׁחוֹר דּוֹרוֹת עָתִיד, 

נוֹשֵׂא דִּגְלִי שֶׁמָּט אֶל נֶצַח אָב וָבֵן. 

 

      רִבּוֹן אוּרֵי הָאֵשׁ, אַב-נֶפֶשׁ כָּל-הֶחָי 

      רְצֵה מִנְחָה דַּלָּה, אָבְדַן תִּקְוַת אֱנוֹשׁ.

      –       הַלֵּל! רָצָה הָאֵל! 

                        – וְאוּד עָשֵׁן אֶחָד 

     בֵּין אֲכוּלֵי מוֹקֵד לַמֹּלֶךְ הַכַּבִּיר.

 

ג

דָּרַךְ כּוֹכָב! לֹא אָב לוֹ. נֵפֶל נְפִילִים,

כּוּר פֶּלַח בְּרֵאשִׁית מִבֶּטֶן-אֲדָמָה. 

אַתְּ אֶרֶץ שַׁכּוּלָה! כָּל טוֹב וְכָל לוֹהֵט  

וְכָל שֶׁלֹּא נֻקְשָׁה בַּיְבֹשֶׁת – יְצָאֵךְ! 

בַּת-אֶרֶץ שַׁכּוּלָה! סְגוֹר מַסְלוּל חָבוּט! 

כָּל טוֹב וְכָל לוֹהֵט וּבֶן-מַרְדּוּת! 

 

       לֹא אָב וְלֹא רִבּוֹן! אֲנִי רִבּוֹן וָאָב, 

       דּוֹרֵךְ בָּמֳתֵי-עָב, קוֹבֵעַ מַזָּלוֹת!

       – אַבְרֵךְ וְיִתְגַּדָּל! 

                         – וְגוּשׁ אָפֵל צָנַח 

      תּוֹךְ נְפוּצוֹת זִיקִים לִנְהַר-דִּי-נוּר כָּבֶה.

 

 

אהבה 
 

הִנָּשְׂאוּ שַׁעֲרֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד; 

קִרְעוּ אַדֶּרֶת נְזִירִים וְיָשֵׂם חֻפַּת שָׁלוֹם;  

לְכָה דּוֹדִי,

וְנֵצֵאָה סְמָדַר.

 

אֶבֶן חֲכָמִים תָּרֹעַ, דַּפְנָה וָזַיִת אֶקְלַע לָךְ ; 

לָמָּה תַּעֲמֹד כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ. 

חָנֵּנִי הַנָּזִיר, 

כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ, 

 

        דָּעֵנִי הַנָּזִיר, כִּי אַתָּה הַיּוֹדֵעַ, 

        עַשֵּׂנִי, הַמֶּלֶךְ, כִּי לְךָ אָנִי. 

        הַבַּעַל – 

                עֲנֵנִי בְּיוֹם קָרְאִי אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת 

                כִּי אֵין לִי גּוֹאֵל אֶלָּא אָתָּה. 

 

תֻּכֵּיתִי לְרַגְלֶיךָ כַּהַרְמוֹן, הַבַּת לֹא רֻחָמָה: 

מְשׂוֹשׂ-כָּל-עַיִן  מִתְאַבֶּלֶת אֶל חֲמוּדוֹתֶיהָ. 

      עֲבֹר, הַנָּזִיר, וְאַל תִּמְאֲסֵנִי, 

      פְּרֹשׂ כְּנָפֶיךָ עָלַי לְסִתְרָה. 

      עַד אָנָה 

      תַּסְתִּירָה פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? 

 

פָּשַׁטְתִּי כֻּתָּנְתִּי – אֵיכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? 

פֵּרַשְׂתִּי זְרוֹעוֹתַי – אֵיכָכָה אֲשִׁיבֵן? 

שָׁדַיִם נָכוֹנוּ וּשְׂעָרִי צִמֵּחַ 

כֻּלִּי עֵרֹם וְעֶרְיָה. 

 

       דָּעֵנִי, הַנָּזִיר, כִּי אַתָּה הַיּוֹדֵעַ,  

       עַשֵּׂנִי, הַמֶּלֶךְ, כִּי לְךָ אָנִי. 

       הַבַּעַל, 

              עֲנֵנִי בְּיוֹם קָרְאִי אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת 

              כִּי אֵין לִי גּוֹאֵל אֶלָּא אָתָּה. 

 

כִּתְּרוּנִי אַבִּירֵי אָדָם – וְשָׂעִיר מִשְׁתַּלֵּחַ.

שָׁלְחוּ יָדָם בִּבְשָׂרִי – יָמֻשּׁוּ כָּל אֵבָרַי. 

           עוּרָה הַבַּעַל 

           כִּי עַד מָתַי, 

           אַל תִּתֵּן לַחַיָּה 

           נֶפֶשׁ אֲמָתֶךָ. 

                יְהוּדוֹנֵי כַּפֶּיךָ

                כִּי נָבוֹנוּ מְאֹד.

 

על חטא

 

וְהוּא מַכֶּה עַל חֵטְא 

וְהוּא מַכֶּה עַל תֹּהוּ

וְהוּא מַרְעִיד מֵיתָר פָּקַע אִבּוֹ בִּכְדִי 

וְהוּא דָּמוּם כַּהֵד 

וּמְרַצֵּד כָּמֹהוּ

הוּא מִצְטַמֵּר לְמַנְגִּינַת לְכָה-דּוֹדִי. 

 

         אַתְּ יְחִידָה כַּצֵּל 

         אַתְּ בּוֹגֵדָה כַּנַּחַל 

         אַתְּ תִּצְעֲנִי לַכֹּל, לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב 

         אַתְּ מְתוּקָה כַּלֵּיל 

         אַתְּ חֲמֻקָּה כַּשַּׁחַל 

         אַתְּ מְפַכָּה כְּנַחַל בַּשָּׁרָב. 

 

וְהוּא בּוֹעֵר כַּלֵּב

וְהוּא כָּבֶה כָּעַיִן 

וְהוּא דּוֹלֵק בְּלַהַב נֵר נִשְׁמַת אָדָם

וְהוּא חוֹמֵר כַּגֵּו

וְהוּא כָּבֵד כַּיַּיִן 

הוּא מִתְנוֹדֵד לְמַנְגִּינַת בָּשָׂר וָדָם.

 

      אַתְּ יְחִידָה כַּצֵּל 

      אַתְּ בּוֹגֵדָה כַּנַּחַל 

      אַתְּ תִּלְהֲטִי לַכֹּל, לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב 

      אַתְּ אֲפֵלָה כַּלֵּיל 

      אַתְּ אוֹכֵלָה כַּשַּׁחַל 

      אַתְּ שׁוֹקֵקָה כְּנַחַל בַּצָּרָב. 

 

וְהוּא מֻכֶּה כַּלֵּב 

וְהוּא נִרְתָּע כָּעַיִן

עָקוּד הוּא כְּחַיָּה בְּרֶצַע יְתָרִים  

וְהוּא שׁוֹתֵת כַּגֵּו

וְהוּא זוֹעֵק כַּיַּיִן

הוּא מַשְׁתַּרְבֵּט בְּלַהֲבוֹת בֵּין הַבְּתָרִים. 

 

     אַתְּ רוֹחֲפָה כַּצֵּל

    אַתְּ לוֹקְקָה כַּנַּחַל

    אַתְּ תִּלְחֲכִי בַּכֹּל, בְּכָל אֲשֶׁר יֹאהַב 

    אַתְּ עֲרֻמָּה כַּלֵּיל 

    אַתְּ יַחוּמָה כַּשַּׁחַל 

    אַתְּ צוֹחֲקָה כְּנַחַל הָאַכְזָב.  

 

וְהוּא קָשֶׁה כַּלֵּב 

וְהוּא נוֹקֵב כָּעַיִן 

הוּא מְבַקֵּשׁ כַּפֵּר הַחֵטְא אֲשֶׁר חָטָאת 

וְהֵא רַחוּם כַּגֵּו 

וְהוּא נִגָּר כַּיַּיִן 

הוּא מִתְנַגֵּן בְּבַהַט-אֶבֶן אֶת-נִשְׁמָת. 

 

    אַתְּ יְחִידָה כַּצֵּל 

    אַתְּ מְפַכָּה כַּנַּחַל 

    אַתְּ לְוֹהֲטָה לַכֹּל, לְכָל אֲשֶׁר יֹאהַב 

    אַתְּ אֲלֵלָה כַּלֵּיל 

    אַתְּ שַׁכּוּלָה כַּשַּׁחַל 

    אַתְּ נְמוֹגָה כְּנַחַל בַּשָּׁרָב.

האדון - עוצמת המילים עצומה, ומי שמתעמק זוכה להארה ותבונה הנמצאת ברובד עמוק יותר
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י