בלכתי היום במנהטן לאורך ה High line
עטוף מחשבות מחד וצופה בדברים נפלאים
קו רכבת ישן העובר בין בתים נרקבים
הפך להיות עורק המזרים חיים
קו הרכבת שופץ והפך לטיילת לאלפים
ופתאום סביב קמים מגדלים
וישן וחדש להם חוברים
מקו שחור עם שני פסים משומנים
למסלול חי עטור צמחים
וברקע נשמעת שירת ציפורים
גרניט מנוקדת בשחור ולבן ובעיקר באין ספור גוונים אפורים
יוצרת משטחים להולכים ובאים
ומסילות מקבילות נפגשות בפיתולים
שרק אדריכל גאון ידע להזרים בהן חיים
ופתאום בפינה מאות אבני לגו לבנים
מהן יוצרים הבאים מגדלים
ואם מדרימים
לפתחו של שוק צלסי מגעים
ושם לו בשוק רבים הגוונים בעיקר בחנות לאביזרי מטבחים
וההולך התמים רואה איך ממתוך סירים ומחבתות עולים תבשילים
ואני בראשי הרי חמישים הגוונים
ושייך לכאן לקהילת השולטים
ורואה מול עיני מיני מערוכים
וסיכות ומזרקים להשבחת תבשילים
ומיני דוקרנים
וגם מצבטים
ולא מעט סוגי קרשים
ובראשי כל העת עומדת לה תמונה של אשה אחת מיוחדת במינה
נסיכה בביתה
ושפחה בלבבה
הבוחרת מיטב הכלים לאדונה
לעינוי גופה ולעינוג נפשה
עדינה היא במראה
ומעידה כי נפלאה היא במיטה
אך כל כך קשה לחדור ללבבה
כמין חומה בצורה ומגדלי שנהב מוחה
והצורך בשולט עמוק בגופה
ואז הבריק הרעיון לשלוח לה צילומים מידי יום
ולהבין כך את מוחה
ולגעת עמוק בציפור נפשה
אולי תיתרצה כאותו הזמיר
שראה את האור ופצח לו בשיר